כל בני האדם הם פונקציות, פונקציות מסובכות, אבל בשורה התחתונה כולם עשויים מספרים שמשלימים נוסחאות מתמטיות פתירות, ונשים, כך רצה אלוהים, הן הפונקציות המסובכות ביותר בטבע. הן תלויות בכל כך הרבה משתנים לא צפויים: תסביך אב, תסביך אקס, תסביך האקסית של האקס, תסביך סינדרלה, תסביך ההורים שלי גרושים, תסביך אני ילדה אמצעית, תסביך הוא זרק עלי זין, תסביך החברה שלי הייתה עם ההוא שאהבתי וכו'.
יש שלוש דרכים בלבד לפתור פונקציה של בחורה. הראשונה: מחשב. מחשב ענק שמחובר לדטה-בייס של המח שלה ששואב משם את כל הנתונים הקיימים, את כל ההיסטוריה שלה, את כל העוגיות שלה, את כל החיפושים שלה, את כל השריטות והשיגעונות שלה, ועל בסיסם הוא יודע לחזות כל מחשבה, רגש ופעולה ב 100% הצלחה.
השנייה: מזל. אמנם כל אחד חושב שהוא יודע מה בחורות רוצות ומה הן אוהבות, כי לרוב יש להן נטייה לפרמטרים קבועים כמו אינטליגנציה, הצלחה, מראה חיצוני, חוש הומור, אבל לעולם אתה לא יכול לחזות את אלגוריתם האהבה שלהן. מה בפאקינג ילדות של כל אחת אחראי על מנגנון ההתאהבות שלה?! ולכן, לא משנה כמה אתה חושב שהיא בעניין שלך, אתה חייב שמי שאתה, ישלים בצורה מושלמת את הקוד שלה, ומכיוון שסטטיסטית אהבה זה אחד לאלף (לפחות), אתה חייב מזל.
מתוך עמוד הפייסבוק: The Matrix
לא היה לי מחשב, וגם לא מזל, והדרך היחידה שעמדה לרשותי הייתה להשתמש במכשיר הקטן הזה שבניתי, שנראה כמו שלט של טלוויזיה משולב עם שוקר חשמלי, שנבנה לפי עיקרון פשוט בפיזיקה ובו המרחב-זמן מתעקם בהשפעת כבידה, ששמו העממי הוא:
מכונת זמן.
יום א', 19.07.14 – 1:10 בלילה, ניסוי מספר 2532. תום יושבת על הבר לבד.
יש בפאב רק שישה אנשים: הברמן, שיושב מחוץ לבר ולא מפסיק לשפשף את האף בעצבנות עם היד, ג'ינג'י וחברה שלו המנומרת שמנסים כבר שעה להכניס את הכדור השחור בשולחן הסנוקר שמאחורי, הדיג'יי שמפלרטט עם תלתלים בלונדינים ג'ינס קצר, והאחרונה חביבה: תום, אהבת חיי, מלכת השריטות והתסביכים, שמוסתרים תחת עטיפה של מלאך עם פנים של נערה.
אני יודע בדיוק איך להתחיל איתה, עשיתי את זה כבר 2531 פעם.
קם במהירות לכיוון הדיג'יי, ושואל תוך כדי הליכה: "איך קוראים לך?" היא מחייכת, ואני מנסה להחזיק את עצמי שלא להפוך לשלולית אל מול האוקיאנוס שבעיניים שלה. "תום", היא עונה. אני לוחש לדיג'יי וחוזר להתיישב לידה מבלי להוציא מילה.
מתוך עמוד הפייסבוק: Sin City
"מה אמרת לו?" היא שואלת בחצי חיוך מובך. ולפני שאני מספיק לענות: "השיר הבא מוקדש לתום המעט שיכורה".
"Picture perfect memories, scattered all around the floor"
היא מזהה את השיר, מחייכת לכיוון השעון של הטלפון ומחזירה אלי את החיוך: "מתוחכם", היא מרימה את הכוס בירה ומסתובבת לכיווני "אז מי אתה?"
Fast Forward
אני לא מאמינה שאתה שותה ערק, זו התעללות בבעלי חיים, את הערק חולבים מאיילים בתנאים מחפירים. FF>> מה? איך את יכולה להשוות בין במבה לביסלי? במבה זה מחצב טבעי שנוצר על ידי פוטוסינתזה של זרעי בוטנים שנאכלים על ידי תולעת הבמבה שמפרישה חומר קריספי צהוב, ולעומת זאת ביסלי, זה סתם פסטה מטוגנת מצופה בפירורי לחם. FF>> אתה לא חייב ללוות אותי. "זה בסדר אני לא". מה?! אתה אמור להתעקש… נו זה פה קרוב. FF>> היא משחקת עם הצרור מפתחות בהססנות כאילו מסמנת לי בתת מודע שהיא לא מיצתה את הערב. האור של החדר מדרגות כבה והעיניים שלה, כמו המחוגים בשעון שעל ידה, ממשיכות לזהור כאילו עשויות מאותו החומר. אף אחד מאיתנו לא טורח להדליק את האור עכשיו. היא תופסת לי את כף יד ימין ומחככת את האף הלא ישר שלה עם האף שלי, היא מתקרב לפה וממשיכה לאוזן ולוחשת לי שכל הערב הייתה לה תחושה מוזרה של דז'ה-וו. FF>> היא מבקשת שאעלה לעזור לה עם הממיר של ההוט. אני יודע שיש לה יס ושהיא לא רוצה שאסדר לה את הממיר של הוט. FF>> היא מושכת אותי לחדר שלה ובידה השנייה מניפה את השמלה מעליה שנשארת תלויה על ידינו האחוזות, היא מפילה אותי עליה במשיכה אחורנית. FF>> בוקר יום שני.
זהו, הצלחתי, פתרתי אותה, לאחר שנתיים של דם, יזע ודמעות פיצחתי את האלגוריתם של תום. שנתיים עבדתי על פרויקט חיי, ולא מתחרט על כלום, אני כל כך אוהב אותה.
מתקשר אליה בערב ואין מענה. מסביר לעצמי ב 1001 תירוצים שזה הגיוני, ומנסה שוב גם למחרת וגם למחרי מחרת וכל השבוע!!!
אני לא מאמין שזה מתנפץ לי בפנים, בא לי למות. אני לא יודע כמה עוד כוח נותר לי… אני במתחיל לאבד תקווה, הייתי כל כך קרוב. מה לעזאזל לא עשיתי בסדר?! אין לי אפילו תיאוריה, איפה לעזאזל טעיתי?!
רגע, אולי בעצם… וואו אני כזה מפגר! איזו טעות! איך לא ראיתי את זה קודם?! חייב להתחיל מאפס.
יום א', 19.07.12 – 1:10 בלילה, ניסוי מספר 2533, תום יושבת על הבר לבד. יש בפאב רק שישה אנשים.
//עמית לדור