מכתבים למלאך

בעקבות כתבות שקראתי ועשרות מכתבים שנרשמו על הקיר של דניאל, החלטתי לנסות ולקבץ את הדברים לפוסט. הכאב הוא כמובן פרטי ולא ניתן לפריטה והבנה. הפוסט מוקדש לזכרו של סמ"ר דניאל פומרנץ ז"ל, שנהרג במהלך מבצע "צוק איתן".

Daniel you're a star in the face of the sky"               

 "…Lord I miss Daniel, oh I miss him so much

לא הכנתי את עצמי לסוג הכאב הזה. אני נזכרת בחיוך הענק, הכובש הזה שלך ולא מפסיקה לבכות. כל הדמעות שלא ירדו לי כל השנים זולגות לי כמו נהרות מהעיניים. זה לא הוגן שלקחו אותך מאתנו. ילד יפה שלנו! "אשטון קוצ'ר", היינו קוראים לך. אני נזכרת בכל הרגעים שבילינו ביחד, נזכרת בעיניים השמחות שלך, בטוב הלב, באומץ. לא פלא שאלוהים רוצה אותך לידו. אבל אלוהים, זה כל כך כואב שהלכת. היית לי כמו אח גדול, ומי ישמור עלי עכשיו? מלאך שלי, גיבור. החלל רק גדל מיום ליום. החור שהשארת לנו בלב, שהיית ממלא אצלי באופן קבוע. אח שלי, היקר לי מכל, תגיד לי, איך ממשיכים? אם היית רואה אותנו עכשיו בטח היית אומר שנפסיק להיות כל כך היסטריים. אבל דניאל שלי אני כל כך מתגעגעת! מתגעגעת לצחוק שלך, לחיוך היפה, לחיבוק ממך… תמיד היית אופטימי ומאושר. ולא יגיע היום שאצליח להתרגל לחיות בלעדייך. אני לא מצליחה לעכל… תשמור עלינו מלמעלה, אוהבת אותך תמיד.

מי שהיה נוסע איתך באוטו בתקופה האחרונה יודע שזה השיר הראשון בדיסק שחייבים לשמוע, זה היה מהשירים האהובים עליך, ופתאום המשמעות שלו כל כך שונה. היום הוא פשוט צובט לי חזק את הלב.

"כשאתה נעלם, אין עולם, אין מילים…"

פומי שלי, חבר יקר. אני לא מאמין שאני צריך לכתוב לך ואתה בשמים. לא מאמין שזה אמיתי, שלא אראה אותך יותר מחייך. איך בנאדם כל כך חי יכול למות?? קשה לי לקלוט… כולנו כל כך שבורים, כל כך מקווים, שכל זה סתם חלום רע. שאולי פתאום תצא מהדלת האחורית ותגיד שנרדמת קצת כל הימים האלו ותבוא ותחבק ותבקש שנפסיק לבכות. אח יקר, אני חושב שכולנו נזכור את השמחה שלך, האופטימיות, את לב הזהב הזה שלך. לא כי זה הסוף שלך, אלא כי זה מי שהיית פומי. אני זוכר את השבת הראשונה שלי בצה"ל, כשעוד לא הכרנו, איך באת וראית שאני שבוז, שאלת למה אני ככה וכשסיפרתי לך אמרת שלא אדאג, ושבסוף יהיה לי כיף פה יותר מבבית. אמרת לי לעלות לחדר שלך מתי שארצה ושאני יכול לקחת ממתקים וכל מה שבא לי ומאז הערצתי אותך. "אני עושה פה שמח", אמרת לי. וכששאלתי חבר הוא אמר לי שזה דניאל. תמיד שמח, תמיד אופטימי ואנרגטי. וככה נזכור אותך כולנו. אתה איתי תמיד חבר, אזכור אותך לנצח.
(מתוך פוסטים של חברים שכתבו לדניאל)

'תשמור עלינו מלמעלה…' (מתוך הפייסבוק של דניאל)

ילד יקר שלי, אני ידעתי כל הזמן שהיום הזה יגיע. אחרי שנים שהייתי ראש מחלקת נפגעי צה"ל, ידעתי שיום יבוא ומבשרי הרעות ידפקו גם בדלת שלי. אוי, דניאלי שלי. תמיד פחדתי שהיום הזה יבוא, ולמרות החשש הזה גיביתי כמיטב יכולתי את החלטותיך לנסות להתקבל ליחידות חי"ר מובחרות, הכי מסוכנות. כדי שאתה, ילד אהוב, נבון, אוהב בני אדם, דואג לכולם, המרכז של החברה, אכפתי כזה שרק רוצה לתרום ולעשות, תגיע להיות לוחם בכיר כי לדעתך זה המקום הנכון, שם חייבים ונכון להיות. הרגשת שלחלקם יש קשיים בבית וחיפשת איתי כל דרך למצוא פתרונות. כשהתבטאתי באחת הפעמים שאי אפשר, אמרת שאין בעולם דבר כזה, הזכרת לי שאני תמיד אומרת אפשר, הכל אפשר. בשבת האחרונה בבית הפלת מחשבה לעשות קעקוע ואני הגבתי שזה גועל נפש, פיכסה, טפו. בלי קשר לתגובתי המזקינה, החזרה לצבא והמבצע יצרו עובדה מוגמרת וגופך לא קועקע, אבל המשפט שבגופך רצית לחרוט היה משפט הודי שיש לו פירוש: 'אפשרי, אפשרי, הכל אפשרי'.ילד אהוב שלנו, אני נאלצת להודות שכמעט הכל אפשרי, אבל לא תמיד יש מה לעשות. עובדה, אני עומדת כאן מול קברך בבית קברות שהוקם בכפר אז"ר במיוחד בשבילך, אבל כל שנשאר לי זה לצעוק, לצרוח ולבכות… (מתוך דברי האם בהלוויה)

שיר שפורסם על ידי דניאל בפייסבוק, שמדבר על בנים שלא שבים מהמלחמה:

דניאל השאיר למשפחתו מילים אחרונות, "למקרה הגרוע מכל" :

"למשפחה האהובה שלי, בחיים לא חשבתי שאכתוב דבר כזה. לא יודע מה כותבים, אמרתי הכל בטלפון, מה יש לי להוסיף? אבל אולי זה משהו בשבילי, משהו לתת לכם להיאחז בו. חשוב שתדעו שאני שמח שנולדתי למשפחה הזו, שעודדתם אותי כמו שצריך, ואני שמח שהתגייסתי לגולני ועשיתי הכי טוב שלי. אם אתם קוראים את זה סימן שסיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות לחמתי בכבוד ואני שמח. תהיו בטוחים שאני שמח, חשוב שתדעו את זה. ולנמרוד, ליאור ואלעד האחים המושלמים שלי, אין שמח ממני שיש לי אחים כאלה, ולשני ההורים שלי שהביאוני עד הלום, לא חסר לי כלום אף פעם, הייתי עטוף בחום ואהבה…אוהב אתכם, אין כמוכם ואני שמח. לא משנה מה קרה, אוהב המון־המון דניאל פומרנץ, הילד הקטן שלכם. ובעזרת אדוני נחזור בשלום.

ותגידו לחיילים שלי שאני אוהב אותם."

דניאל,

לא הכרתי אותך, אבל כואב לי שאתה איננו. ואני אזכור אותך. אזכור את החיוך, אזכור את השמחה, את האמונה שהכל אפשרי, את המסירות וההקרבה למדינה והרצון החזק שלך לתרום ולשמח את כולם. לעולם לא נשכח אותך גיבור!

לזכרו ולעילוי נשמתו של סמ"ר דניאל פומרנץ, יהי זכרו ברוך.

ת.נ.צ.ב.ה

//חן זמיר