אוקיי אני פשוט אגיד את זה, אני פליזר.
אני פליזר ברמות כל כך קשות שאם הייתי מנהיג החמאס הייתי מקבל את הצעת השלום של מצרים,
אני פליזר ברמות כל כך קשות שאם הייתי שליח פיצה והייתי מאחר למשלוח, הייתי נכנס לתוך הבית ומכין להם לחם שום.
אני פליזר ברמות כל כך קשות שחברה שלי פעם ביקשה ממני לנסות את התחתונים שלה ו…לא משנה שכחו מזה.
אני לא יכול להסביר לכם עד כמה חשוב לי לדעת שאנשים סביבי מרגישים טוב, כמו בעלים של מסעדה שרק עכשיו פתחה. כל דבר שאני אומר עובר תהליך סינון כדי לוודא שהצד המאזין ישמע את המסר בדרך שבה הוא הכי יתחבר אליו, שחס וחלילה הוא לא יקבל רושם מוטעה. והכי חשוב שהכול יהיה טעים.
אבל איך זה התחיל? הניחוש הכי טוב שלי הוא אמא. שירות הכל כלול מהלך שלא מפסיק לפעול מהרגע שנולדתי, ואני יכול רק להניח שנדבקתי במגיפה.
במשך 26 שנה הפליזריות שלי פיתתה את מערכת ההחלטות שלי ובסופו של דבר הפכה לחלק בלתי נפרד ממנה. מה שהקשה עלי להבין מתי אני עושה משהו כי אני רוצה לעשות אותו ומתי אני עושה משהו רק כי ביקשו ממני.
זה גרם לי לפחד מעימותים, ובריבים עם בנות הזוג שלי הייתי עסוק יותר בלהרגיע ולהסביר מאשר לעמוד על מה שחשוב לי. זה גרם לי לוותר על זמן ותוכניות עם עצמי כי מישהו אחר רצה עזרה וזה אולי הפך אותי לאלוף העולם בתמיכה אומנותית אבל לא בחוזק מנטאלי.
כשאני רוצה להחליט אם תכונה מסוימת מתאימה לי, אני חושב איך היא תשפיע עלי כשאני אהיה אבא ואיך היא תשפיע על הילד שלי. אז מצד אחד פליזריות זו תכונה מעולה שתעזור לי לגדל ילד שמח שיודע שתמיד יש לו למי לפנות. מצד שני זו תכונה שמעודדת פינוק ולא בהכרח צמיחה.
בגלל זה לפני שנה החלטתי לעשות שינוי וללמוד להגיד לא. זה היה קל כי יש לי ניסיון של 24 שנים בדיבור והגיית מילים אבל מסתבר שברגעי האמת זה קצת קשה יותר.
אבל אל דאגה, ידידכם המלומד למד בסופו של דבר שלצאת בסדר עם כולם זה אומר לצאת בסדר עם כולם חוץ מעם עצמי. ואחרי שלמדתי את זה הדרך לגאולה הייתה קצרה הרבה יותר. כי איזה מן פליזר אני אהיה אם אני לא מרוצה בסופו של דבר?
היום, בתאריך עברי מונפץ שהמצאתי עכשיו, אני איתן שטיינקורט כבר לא יכול להגיד שאני פליזר.
אני מרגיש הרבה יותר בטוח בלהעמיד אנשים במקום כשהם מתחילים להגזים ואני גם יודע איך לדאוג לרצונות שלי. אבל כל השנים האלה בתור פליזר לימדו אותי איך לעשות את זה עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, עם כבוד לאדם האחר, ועם אפס נפגעי חרדה.
למדתי גם מהניסיון שלי שעל כולם אפשר להשפיע, ואפשר לסיים כל מחלוקת אם פשוט משקיעים מספיק מחשבה באיך לדבר עם כל אחד.
בפעם הבאה שתהיה לי חברה אני כבר אדע שיש בי את התכונות הנכונות כדי להיות הצד התומך והמבין מבלי לוותר על עצמי ועל הרצונות שלי. והכי חשוב, אני יודע ששום תחושה טובה לא משתווה לתחושה שאני מקבל כשאני משמח מישהו אחר. אז כל עוד אנוכי מרוצה, אני שמח.
כי כזה אני, פליזר מלידה.
//איתן שטיינקורט