אני צריך לאהוב מישהי. לא בקטע של לחץ או נואשות. פיזית – אני צריך לאהוב מישהי. כבר יותר מדי זמן לא הרגשתי משהו כלפי בת אדם. אפילו לא חצי משיכה. כבר אין לי את כוח לנסות להרגיש שוב. ולצאת לעוד דייט מעייף ומטרחן.
ואני יודע, אני יודע עוד לפני שהדייט מתחיל בכלל שהוא לא ימשך. ואני שוב תוהה למה אני עושה את זה לעצמי ומנסה בכוח. מה אני מנסה להוכיח? זה קרה לי הרבה בזמן האחרון, אולי אפילו יותר מדי. אני לא יודע בדיוק לשים את האצבע על מתי כל העניין הזה התחיל אבל עברו כמה חודשים טובים מאז הבחורה האחרונה שבאמת היה בא לי עליה.
וזה גם לא שיצאתי עם בנות שנוגדות את הטעם שלי או שהיה לי משעמם אז קבעתי דייט. אני נשבע לכם שהיו לי דייטים עם בנות שאם תיקחו כמה שנים אחורה, בכלל לא הייתי חושב על לדבר איתן. בטוח לא לצאת איתן. אני לא אומר את זה לא בשביל השואו-אוף, זה בשביל להסביר שזה לא משנה כמה נהדר הן נראו, וכמה שהן היו לפעמים הרבה מעבר לפנים יפות, אני לא הצלחתי לתרגם את זה לרגש מסוים. שלא תבינו לא נכון, הייתי שוכב עם כל אחת מהן בשמחה, אבל סורי – לא יותר מזה.
(צילום: 9gag.com)
אני מנסה לחשוב אם משהו השתנה אצלי. אם אני מתנהג אחרת או שיניתי משהו בגישה שלי. ברור לי שבשנה האחרונה הביטחון העצמי שלי התחזק מעט ולמדתי איך להתרגש טיפה פחות מדברים שבעבר היו מטרידים אותי. אבל מכאן ועד לאבד את מי שאני? נראה לי קצת מוגזם ולא ריאלי. תמיד דאגתי להסתכל מהצד ולראות שכל שינוי שקורה, לא חוצה איזה גבול לכיוון השלילי.
זו תחושה ממש מוזרה בשבילי כי כאילו,אני רן, זה שמתאהב בשנייה, שיכול לפתח רגש ברגע. זה שהלב שלו בנוי להישבר. זה שבין חבורת אסקימו לימון הוא בטוח בנצי כי הוא עסוק בלהרגיש במקום בלזיין. אבל עכשיו אני כבר לא כזה. הפכתי להיות רובוט. ואני כבר לא יכול לחיות ככה יותר. לא אכפת לי שהלב שלי ישבר שוב ואין לי בעיה לרדוף אחרי מישהי. אבל כוסעמק שתבוא כבר המישהי הזאת.