צפייה בחדשות הפכה להיות כמעט כמו צפייה במשחקי מונדיאל. כולם עוקבים ומסתכלים, שואלים "כמה כמה", אבל לא בקטע של גולים, בקטע של הרוגים, מי "מפסיד יותר". אז לצערי המתכון הזה לא בא בקטע כיפי של יאללה רואים משהו כיף ומנשנשים, אלא כמו שחנוך לוין אמר "הייאוש נעשה יותר נוח". למרות שלא נוח לי.
לאף אחד לא נוח.
אני כותבת את השורות האלה בדרך חזרה מאחותי, ממש ליד המכללה שאני לומדת בה, התקיימה הפגנה, עם דגלי ישראל והכל. בהתחלה הלב מתרחב ואני שמחה ויש אחדות ואיזה יופי. כן, עם ישראל חי. ואני רואה משטרה, המון משטרה וכל הרחובות לכיוון יפת סגורים. נו טוב, תמיד יש קיצוניים. ואז אני שומעת "מוות לשמאלנים". אני לרגע חשבתי שאני מדמיינת, אבל אני לא. הגאווה והשמחה התחלפה בזעם, מירמור, כעס ובחילה. רחמים.
ריחמתי על אותם מפגינים. שבוחרים להיות אקטיביסטים אבל למטרות טיפשיות. אני כתבתי סטטוס השבוע, שאני לא יודעת בימים אלו, שמאל ימין, לא מעניין אותי. אני נגד המוות. נגד רצח של אזרחים, חפים מפשע וחיילים. נגד.
אני גם נגד מחבלים. קשה לי עם אנשים שמתביישים במדינה הזאתי, וקשה לי עם אנשים שרוצים להרוג את מי שלא חושב כמוהם. טיפשים, טיפשים. חיים פעם אחת, אז למה לא להנות מזה?
כל שיחה עם חברים מגיעה לבור השחור הזה, החשוך הזה, הפחד להצטרף למשפחת השכול. אני שמחה להגיד שחברים שלי, מכריי, האנשים שאני מעריכה ואוהבת, מקפידה לדעת מה עובר עליהם ואיך הם – לא מתעסקים בימין או שמאל, מי בסדר או מי אשם. כולם חושבים על אותו הדבר, כמה נורא זה מלחמה, וכמה נורא זה כל חייל שמוות, כמה לא היינו רוצים להיות בצד השני. לא.
אנשים עם הראש בתוך התחת, מקדמים את הבחירות הפוליטיות שלהם, על גבי חייהם של אנשים. מנסים לרפא את הפצעים דרך חבילות עם מגבונים וממתקים. פעם הייתי יותר אקטיביסטית, היום אין לי זמן להיות אקטיביסטית. מצד אחד זה מדכא אותי, מצד שני אני מרגישה שחרור קל, זריקת אחריות. לפעמים צריך את זה.
אני מאחלת לנו ימים שקטים יותר, יפים יותר. דרום, מרכז וצפון. שמאל, ימין ומרכז. שהדאגות שלי יהיו מה אלבש מחר. ואיזה נעליים יתאימו לשמלה הזאת. למה חסר לי דווקא עכשיו אקריליק אדום. שיט, אני צריכה מכחול חדש. שמתי אוכל לנלה? אוי לא, אני צריכה להגיש עבודה מחר. אין לי כוח ללכת לעבודה. מה אבשל מחר? אלו הדאגות שאני רוצה לעצמי. ימים כאלה. שקטים, ארוכים.
אז לגבי אוכל. זה מתכון קליל, לעצלנים, שמנמנים שעושים בכאילו דיאטה, אוכל נחמה. טוב למשחקי כדורגל, לסרט נחמד, ערב בנים/בנות, וצפייה בחדשות. לא משנה כמה פטריות תעשו, זה לא יספיק וזה לא מספיק ויגידו לכם שעשיתם קצת. מי לא אוהב פטריות!? ועוד חמות ועוד עם גבינה ועוד עם פירורי לחם. די, יש לי ריר. חדל.
אז כפרה, תביא לי בירה. ושתהיה קרה קרה. ימים חמים עוברים עלינו.
מה צריך?
סלסלה או שתיים של פטריות שפניון/פורטבלו
גבינת פטה למילוי
ביצה
פירורי לחם
מה עושים?
שוטפים היטב את הפטריות ומפרידים את הרגל של הפטרייה. ב"בור" שנפער בפטרייה ממלאים מעט פטה, את הרגליים של הפטריות ואת הפטריות הממולאות טובלים בביצה טרופה ואז בפירורי לחם, שיכסו היטב את הפטרייה, מניחים בצורה מסודרת, את הפטריות המצופות, על תבנית משומנת (ממליצה על ספריי שמן) ומכניסים לתנור לחום של 150 מעלות לעשרים דקות או עד שהפטריות משחימות.
מומלץ להגיש עם טחינה, או עם מיוקטש (מיונז מעורבב עם קטשופ, למתקשים). חם חם ועם בירה קרה.
//שירן זילברמן