אני שומרת סוד. נלחמת בכוח בנטייה הטבעית שלי לרוץ ולספר את כל מה שעובר עליי לחברה קרובה. אני מחזיקה את עצמי בכוח לא להתלהב: הנה, צדקתי! חיכיתי מספיק ויש שינוי לטובה!
יש לי סוד וכיף לי. למרות שאני מתפתה ללחוש אותו למישהו, ולו רק כדי לחלוק את החוויה הזאת שמחממת אותי מבפנים.
יש לי סוד קטן שמדגדג לי בשיפולי הגב ורק אני יודעת.
אני רוצה לשתף, אני לא טיפוס של סודות בדרך כלל. אני חולקת הכל, לא אוהבת לשמור דברים בבטן.
אך הפעם, הפעם אני גם רוצה לשמור משהו לעצמי בלבד.
כל עוד יש לי משהו שהוא רק שלי, הוא לא יכול להיפגם. הוא נקי מעין עקומה, נקי מביקורת.
כשיש לי סוד שרק אני יודעת, אף אחד לא מטמא אותו בפרצוף לא מרוצה או בשליליות.
Art Pics
כשהסוד שלי הוא רק שלי, אני יכולה להפוך אותו בראש, לשחק בו כמה שבא לי.
לזרוק אותו באוויר ולתפוס מחדש, לחבק ולאמץ אותו אליי ולשחרר כשנוח לי.
אני יכולה להתכרבל בסוד שלי וללכת לישון שינה מתוקה. סופסוף אני נרדמת עמוק, בקלות.
הסוד שלי מרגיע אותי. השינה שלי כבר לא טרופה וחסרת מנוחה.
אני יכולה לשקוע בו, להפריז ולדמיין הווה שלא קיים. אני יכולה להתגבר עליו כשאני מוכנה.
לא בגלל שהסביבה לוחצת עליי להיות חזקה, לשכוח הכל ולהמשיך הלאה.
כשיש לי סוד כזה, חיובי, אני יכולה להמשיך לחייך כלפי חוץ. אני מדמיינת עתיד שמח בדיוק כפי שאני רוצה.
כשאני משחקת עם הסוד בראש, נותנת לדמיון לרוץ ולבנות לי גינה יפה וצבעונית (אם לא עולם ורוד),
אני לא מרגישה בחוסר הנוחות שמגיע עם העמדת-הפנים-הנימוסית היומיומית.
לא נעים לי להסתיר, ועם זאת אני לא מוכנה לספר.
אז אני עוצמת עיניים, אוטמת אוזניים, מסננת שיחותיים. העולם נחמד וצבעוני פתאום, השקיעה מדהימה, אני והסוד שבי מתבודדים מהעולם ולרגע שוכחים שיש עול מלחמה, עול מבחנים, עול מציאות שם בחוץ.
אחרי סערה איומה, יש לי קצת שלווה בפנים ואני לא רוצה לוותר עליה.
9Rooms
ברגעים כאלה בחיים אני רוצה שהעולם יעצור. אני רוצה לעשות סטופ כי אם ארשה לחיים להמשיך להתגלגל עוד קצת, הרגע הזה יחלוף, הסוד יתגלה והבועה תתנפץ.
כשיש לי סוד מתוק, שהוא רק שלי, אני לא רוצה לראות אף אחד, אני לא רוצה לספר לאף אחד.
אני לא רוצה שמישהו יעקם פרצוף, ירים גבה, או טון, יחייך חיוך עצוב או מזלזל ויגיד לי להתעורר מהאשליה שזה אי פעם יצליח.
אני לא מוכנה לוותר על הסוד שלי, אני רוצה לחלום לנצח.
//אסתר אילייב