"השינוי מתחיל בראש", היו אומרים לי כל הזמן. בינינו? די ידעתי את זה. בכל פעם שהתחלתי דיאטה הייתי מייצרת טבלאות אימתניות, מכתיבה לעצמי איך המציאות תיראה מעכשיו. אחרי שבועיים, במקרה הטוב, הייתי נשברת. הפעם זה אחרת, התחייבתי לעצמי. וגם לעוד כמה אנשים מסביב. זו לא הפעם הראשונה שאני עושה שינוי כזה ואני יודעת את כל התשובות לכל השאלות. אני יודעת מה לאכול, מה לא לאכול, מתי, כמה ספורט לעשות ובכלל – בעקרון אני די בקיאה בכל הספר. הבעיה היא שהשארתי את הספר מאחורי ועכשיו הגיע הזמן ליישם. אבל רגע, נתחיל מהתחלה. או בעצם מהסוף.
הכל התחיל לפני יותר משלוש שנים, כשעמדתי מול המראה ואמרתי: בואנה, לא ככה את רוצה להיראות. באמצע התואר הראשון, אחרי אובדן של אדם יקר, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולעשות שינוי של ממש. השינוי התבטא בכל תחום בחיים – ואכן הצלחתי להגיע ליעד שתכננתי וירדתי למעלה מעשרים קילו במשקל. הגאווה, האושר והתגובות מסביב היו מדהימות. שנה עברה ודברים התחילו להשתבש: תאונת דרכים, טראומה, התמודדות לא נכונה, כך שהפוסטראומה שלאחריה לא אחרה להגיע, זוגיות לא בריאה מספיק. כדורים, בלי כדורים, גמילה, פחמימות מנחמות. הגוף השתנה לרעה, שוב.
באוקטובר, לפני כמעט חודשיים, משהו שוב השתנה. אחרי אבדן של אחד מהאנשים היקרים לי ביותר בעולם ואבל אישי ארוך (שעדיין לא מרפה), הסתכלתי שוב במראה והחלטתי שדי. אמצע התואר השני, ואני שוב עושה שינוי, אבל הפעם לתמיד. שינוי שיגרום לי להרגיש מאושרת יותר, שייתן לי את הביטחון בעצמי שאני כל כך זקוקה לו. שינוי שאני עושה בשביל ולמען עצמי – ולא בשביל אף אחד אחר.
זאת לא דיאטה
השינויים הגיעו בזה אחר זה, לפעמים בלי להתכוון בכלל: את הדירה החדשה בחרתי בגלל המטבח הגדול שיש בה. זה היה סוג של תנאי בשבילי – מטבח גדול בשביל לבשל לעצמי אוכל בריא. או לבשל בכלל, כי בדירה הקטנה הקודמת לא היה מקום אפילו להכין חביתה. עברתי לגור בעיר הגדולה, אחרי המון שנים בקיבוץ הקטן. המעבר עזר לי לחוש עצמאות אחרת, להתקרב לחברויות אחרות וליהנות מחיים שונים במקצת. מצאתי לי זוגיות בריאה שעושה אותי מאושרת. והשינוי? הוא קורה מעצמו.
בהתחלה הוא התבטא בהחלטות גורליות: בלי סוכר, בלי קמח לבן. "את זה אסור לך לאכול, נכון?", עדיין שואלים אותי, ואני מחניקה חצי חיוך, כי זה לא שאסור לי – אני פשוט לא רוצה. הפעם – בלי טבלאות. רק תכנון לטווח רחוק. ולמצוא יעדים מציאותיים ואנשים טובים שתומכים, מעודדים ועוזרים לי לעשות את הדברים אחרת. חדר כושר, אימונים אישיים, תכנון קדימה (כל יום, שבוע, חודש), טונות של מוטיבציה.
השבוע הלכתי לסופר. הסופר בשבילי הוא בילוי של כיף. כן, אני מהמעטות שבאמת אוהבות לעשות קניות בסופר. אני נהנת מזה כל כך שאני יכולה לטייל שעה, ללכת, לחזור, לסיים בחיוך. לבחור את הדברים שאני באמת צריכה, לפעמים להתפתות לדברים שאני לא צריכה בכלל. לארוז את השקיות לפי "חוקים", להנות לפרק אותן בבית ולסדר בארונות.
כשהסתכלתי על העגלה שלי השבוע, ראיתי ערמה ענקית של ירקות ופירות, קצת פחמימות, הרבה חלבונים, מעט שומנים בריאים. המון דברים נעלמו מהעגלה שלי – ובכל זאת היא הייתה מלאה בכל טוב. כשהגעתי הביתה סידרתי את המוצרים באדיקות בארונות ובמקרר, העמדתי סיר עם מרק במטבח הגדול, התיישבתי מול הטלוויזיה ואמרתי לעצמי: הפעם, הפעם זה באמת אחרת. את לא עושה דיאטה, את עושה שינוי.
//גל שדה