בטן, לב, ראש

תקשיבי לאינסטינקטים שלך. אלה הראשוניים, שבאים מהבטן. הם בדרך כלל צודקים. ניסית לרגע את הקטע הזה של לנסות משהו שלא נראה לך מהתחלה. זה לא עובד לך. אז פשוט תקשיבי לאינסטינקטים.

כמו אז עם ההוא שאמרת לו לא. אחרי חודשיים זה הפך לכן. וזה הפך אותך. וההוא שכבר בשיחת טלפון הרגשת שהוא קצת יותר מידי ומה הוא מדבר על זה כל כך הרבה. אבל הוא אפילו לא נשאר מספיק זמן כדי להוכיח לך אחרת. והאחרון שבכלל חשבת שלא צריך להשקיע, והשקעת, ושקעת. וזה שפשוט לא ריגש אותך בהתחלה. וגם לא בסוף.

ככה את פועלת, מהבטן. זה בסדר, למה את כל כך נלחמת עם זה? את תמיד יודעת מהבטן, לא מהראש ולא מהלב. הראש מבלבל, נותן טיעונים לוגיים, עושה ראציונאליזציה. כי הוא כן כזה, ולא כזה. עונה על 7/10 התכונות שאת חושבת שאת רוצה. הלב כמעט תמיד מגיע לשם אחרי הבטן. די מהר הוא משלים פערים ומדביק את הקצב, לטוב ולרע, אבל לפעמים אפילו את זה הוא לא מספיק. אז תקשיבי לאינסטינקטים שלך. כשהם אומרים לך, לא, צועקים לך. מהבטן.

שיש פה משהו, יש פה מישהו. מישהו שגרם לבטן לדלג דילוג של "משה הגמל". שגרם ללב שלך לדפוק יותר מהר. הלב כאמור, מדביק את הקצב, ואפילו הראש די בעניין. אז תקשיבי לאינסטינקטים שלך. הם בדרך כלל צודקים.

תקשיבי לאינסטינקטים שלך, הם מנחים אותך מה לעשות. ולהחליט, ליזום, ליצור הזדמנויות. לפעמים זה לא יוביל בדיוק לאן שרצית, אבל לפחות הקשבת לאינסטינקטים שלך, הם בדרך כלל צודקים.

אז תקשיבי, בריכוז. יש הרבה דברים שיכולים להפריע להקשיב. תשוקה. פחד. אהבה. רעב. כאב ראש. אבל בשורה התחתונה, האינסטינקטים אומרים משהו נכון. נכון, כדאי וצריך להתחשב בשאר הדברים, אבל לפעמים פשוט צריך לתת קפיצה של אמונה, ולתת לאינסטינקטים לכוון אותך באוויר. לקוות לנחות על משהו רך, וליהנות מהנוף בדרך.

גם עם סופים זה עובד אותו דבר. לפעמים הראש שולח סימנים, חושש, מערער, גם פה לא תמיד צריך להקשיב לו. אבל כשאת מרגישה את זה בבטן. כשהיא מתהפכת ולא מקפצצת באוויר, כשהיא לא מכילה שום דבר אחר חוץ מכמיהה, כשהיא כבדה ואת מרגישה אותה בגרון. אז תקשיבי לאינסטינקטים שלך. הם אומרים לך לשחרר.

גם פה הלב מצמצם את הפער מהר. דפיקות לב חזקות יותר, עמוקות יותר. לא כאלה של שמחה וריגוש. כאלה שמכבידות עליך, על הנשימה, על הנשמה. אז תקשיבי לאינסטינקטים שלך. עם הבטן, עם הלב. אפילו הראש כבר מבין את זה. משום מה הפעם הוא מנסה לשכנע הפוך. שזה לא. ונדמה לך. ואולי זה סתם אצלו. אבל הבטן והלב כבר יודעים.

ואז ההרגשה היא שיש קרוסלה אצלך בגוף, סחור סחור הם מנסים לשכנע זה את זה. שכן. שלא. שאת כן והוא לא. שהוא כן ואת לא. וזה משתק את כל שאר הגוף. אז תקשיבי לאינסטינקטים שלך.

הכי כיף כשהם באים ביחד. האינסטינקטים מהבטן, בתיאום עם הלב, והראש גם באותו קצב. ולפעמים במקרים נדירים גם האינסטינקטים בצד השני עומדים בקצב. אז תקשיבי להם, לאינסטינקטים שלך.

לפעמים זה שאת מצליחה להקשיב לאינסטינקטים שלך זה לא מספיק. ולפעמים, כדי שזה יעבוד, אסור לך להקשיב לשום אינסטינקט שלך. או לאף אחד אחר חוץ מלאינסטינקטים שלך. ובעצם איך זה בכלל עובד העניין הזה?

שמעתם משהו?

//שירה פריגת