עצב מורכב מהרבה מאוד רבדים. הוא עמוק ומתפשט במהירות. מתמקם בכבדות באמצע הבטן ולא עוזב אף פעם. יש סוגים שונים של עצב. כל אדם נושא איתו את הקופסא שלו, שמלאה בדמעות וחיוכים. כי עצב נולד משמחה. הילד הקטן, המכוער והלא רצוי. זה שמגיע במקום משהו שעוזב.
לאחרונה התמקמה בתוכי קופסת עצב חדשה, רק שהפעם כבר אין לי לאן להקיז את כל העצב שלה. הקופסא מורכבת מלילות שיכורים שכבר לא יחזרו ורגעים שאף פעם לא ישכחו. הדמעות שלי מבכות סיום לא מוצדק והחיוכים מברכים על כל מה שקיבלתי מהמקום הזה.
זה אולי יראה מצחיק מהצד, איך שכולם עכשיו מתאבלים על פאב אחד קטן באלנבי, אבל לא כולם מבינים את כל הסיבות לשמחה, וככה לא כולם גם מסוגלים להכיל את כל סוגי העצב.
הסטארסקי הוא יותר ממקום, יותר מהקירות, מהכיסאות ואפילו יותר מהחור הקטן והחינני ברצפה. הסטארסקי הוא בית. שאני בחרתי להפוך אותו לכזה, והאנשים הנהדרים שנמצאים בו קיבלו אותי תחת חסותם. נקודת השפיות שלי באמצע תל אביב. עם מוזיקה חזקה שמחרישה את האוזניים ובירה קרה שמשכיחה את זה שכל כך חם בחוץ.
אני יכולה להרחיב במשך שעות על המשמעות שיש לפאב הזה בחיי, אבל במקום להשתפך על מה שהיה ועוד מעט כבר לא יהיה, אני רוצה להתעמק בעוול הנורא שנעשה פה.
תל אביב תהיה אחרת. נלקח מדף הפייסבוק של הסטארסקי
הבית שלי נלקח ממני בגלל בריונות, תאוות בצע ורשעות. כי לפעמים קל יותר לרדוף עסקים קטנים שממלאים אנשים באושר במקום להתעקש על זה שתהיה תאורה ברחובות, במקום למצוא מזור להומלסים יותר קל לנסות לפתות תיירים. וככה, בין ספיראלות הבירוקרטיה, הצווים על גבי צווים, אנחנו נשארנו מיותמים.
ותל אביב שלי שינתה את פניה. היא בונה מגדלים על גבי מגדלים, מתהדרת בתארים שכבר לא כל כך מתאימים לה. העיר ללא הפסקה מפסיקה את כל מה שלא נעים לה בעין, שלא יושב טוב עם האג'נדה שלה. זה נראה שפתאום כל היעוד שלה זה להעשיר את אלו שמחזיקים בכבלי השליטה, והעובדה הקטנה והפשוטה שהעיר היא מי שהיא בגלל מי שמאכלס אותה נשכחה.
לא התקבלה תגובה מעיריית תל אביב
וככה הכל התהפך. במקום מקומות עם אופי, משמעות והיסטוריה, המציאות הפכה תלויה בזה שכמה תיירים ירצו להצטלם בנוף של אלנבי.
תל אביב תאבד את אחת מפינות החמד שלה, שבמשך 11 שנות קיומו (!!!) יצרה אלטרנטיבה למקומות שרק רוצים לצופף כמה שיותר ממכם, להשמיע לכם להיטים מאוסים ולגבות 40 שקל על שליש של בירה. מסתבר שככה זה היום, כסף ואינטרסים שולטים בהכל.
תודה לך תל אביב, פעם אהבתי אותך יותר.
הסטארסקי סוגר את שעריו ביום שבת, ה21.6. בואו בהמוניכם לאלנבי 48 להגיד שלום, כי בקרוב כבר לא יהיה.
//פולי טובמן