אני תמים, אני נאיבי, אני מאמין בטוב רוב הזמן, אני אופטימי לגבי המון דברים. אני עדיין לא חושב שאלה שיורדים מהארץ שונים ממני, כולם היו מתישהו כמוני. מבחינת המון אנשים הם מוגי לב, פחדנים, שמאלנים, היסטרים, אנטי, ש'כנזים, בריחת המוחות, עוכרי ישראל. המון שמות הדביקו לאנשים הנחמדים האלה. האנשים האלה זכו ליצור תופעה בימי חייהם. יצרו תרבות בלתי נמנעת. יצרו שאלות קשות שגרמו ללא מעט אנשים להתהפך במיטתם. להסתובב ולהתגלגל במיטה במחשבות. לגשת אל מקרר של אמקור, לתת מבט חטוף על צו המילואים שתלוי עליו. לשתות חלב של תנובה מהקרטון ולחזור להתגלגל על מזרן של פולירון. בעבר, היורדים היו בשולי החברה, עם דרכון אמריקאי וקרובי משפחה שקורצים. היום שוכבי פולירון רבים שאוהבים בכל ליבם את המדינה הזאת, הולכים ומוציאים דרכון זר "רק בישביל להיות בטוחים". זה צעד קטן שאומר המון. אומר המון על חוסר הביטחון הכלכלי, על חוסר הביטחון התרבותי.
תרבותי אתם שואלים? וואלה כן, מפחיד אותי ששורפים שלטים של בר רפאלי בגלילות. לא שאני חושש לחייה של בר רפאלי, אבל כשאני עושה את הסיבוב הזה לעלות לגשר בגלילות, ואני רואה שיש שם קצת שרוף. אתם קולטים? מישהו ממש עמד שם ושרף את זה, לא בלב שכונה חרדית, לא בעיר אפילו. הוא עמד שם והרגיש, הוא הרגיש כל כך בטוח בעצמו, כל כך בטוח בצדקת הדרך שלו, בציבור שהוא מייצג, והכל ביחס הפוך לכמה אני מרגיש עכשיו בטוח במה יקרה פה. לכמה אני מרגיש בטוח בצדקת דרכי, בציבור שאני מייצג או מגן עליו כשאני הולך למילואים. הביטחון וחוסר הבושה שלו ביחס הפוך לכמה זמן האופטימיות תמשך. לכמה מחשבות חיוביות נשארו.
כלכלי? ביטחון כלכלי אין בשום מקום. אבל אני רוצה שיהיה לי בית. מישהו יודע מה זה מליון שקל? מישהו מכם יודע מתי יהיה לו מליון שקל? בונים לגובה, גם במחיר וגם בקומות. די! אתה מגזים! אוקי. מישהו יודע מתי יהיה לו חצי מליון שקל הון עצמי כדי לקנות בית עם משכנתא? לפני או אחרי שנוציא חצי מהמשכורת שלנו על שכירות, דלק, לימודים? אז תגור בפריפריה, אז תחסוך, אז אל תוליד ילדים, תלך תלמד, תעשה תואר במשהו. אלו קלישאות שעבר זמנן.
הזמן שלהן עבר כשבמקום העבודה שלי, בעל הבית הולך בלובי ולא מבין למה הרצפה לחה. הוא בטוח שהיא הרטיבה את עצמה. הוא לא רואה ש'משכורת מינימום + 5 ילדים' העבירה סמרטוט לפני 10 דקות. עבר זמנן כי גם אם עשית הכל לפי הספר, תמצא את עצמך מוותר על המון דברים. המון דברים שחברי הכנסת וחבריהם לא מוותרים עליהם. דרך אגב על מיסים הם כן מוותרים, על לשמור על החוק גם כן. עבר זמנן של הקלישאות הצדקניות בדיוק כמו שיורדים מהארץ זה מזמן לא שולי החברה. הם מזמן לא מוגי לב, עוכרי ישראל. מזמן כבר לא מילה גסה.
אז מי אשם? ומה הפתרון? אני כאן כדי לתת עוד זכות לתופעה שקיימת. יש ירידה מהארץ. זה קורה. השטיח נמשך מתחת לרגליים שלנו. נרצה או לא נרצה. נכתוב או לא נכתוב. אני נשאר כאן. לגמרי.
//אבי וינשטוק