אז אני לא יודע האם מישהו שם לב לזה, אבל היום!! כן כן ממש היום, מתחיל המונדיאל! כמובן שמדובר באמירה צינית שכן מי שפספס את כל הספירות לאחור שמובילות להיום כנראה בדיוק נחת מהחלל.
המונדיאל הוא זמנו של "הגבר" שכן רק בזמן המונדיאל יכול כל גבר להשתמש במונדיאל כתירוץ איכותי האפשר לו להתחמק מאשתו, ילדיו, חמותו ועוד שלל ירקות. גם גברים שמעולם לא ראו משחק בחייהם, כאלה שלא יודעים מה צבע הכדור או כמה שחקנים משחקים בכל קבוצה משנים את עורם והופכים להיות מאיר איינשטיין לחודש ויום (כן אנחנו מהדייקנים).
אוהד ארגנטינה ואוהדת ברזיל – שניה לפני שזה הופך למכות (ערוץ הספורט בפייסבוק)
להלן קצת רקע, כל ארבע שנים עולם הכדורגל עוצר מלכת לחודש אחד שבו מתרכזים טובי השחקנים לטורניר אחד בו מוכתרת אלופת העולם. אני מניח שלאור האיכות הנרמזת והשימוש במילים כגון "טובי השחקנים" ו"אלופת העולם" אתם מבינים בעצמכם שטובי בחורינו הלובשים את מדי הכחול לבן של הנבחרת גם השנה יצפו במונדיאל בבית / פאב / מסעדת הבשרים / חנות הנעליים שלהם. השנה המופע המרכזי בחר את השמש, הצבע והקצב הברזילאי בתור המארח התורן ולמרות האופטימיות הנרמזת הדברים ממש לא הולכים חלק.
בניגוד לרוב המדינות שמחכות בכיליון עיניים לאירוח המונדיאל האומה הברזילאית לא קיבלה את הבשורה בצורה כה אוהדת. הפגנות (לפעמים אף אלימות) מציפות את ברזיל ומכוונות בעיקר נגד הממשלה המושחתת שבמקום לנקות את המדינה מפשע וסמים בחרה להשקיע מספר מיליארדים (כן כן) לא מבוטל לאירוח אירוע ספורטיבי. אבל אפילו בין כרזות ההפגנה אפשר לראות לב הנשמה אמיתית של האומה הברזילאית, עם בעל תשוקה לכדורגל אולי יותר מכל מדינה אחרת בעולם ולמרות כל מה שקורה במדינה גם אחרוני התושבים מבינים שניצחון של הסלסאו (גוגל איט) במשחק הפתיחה שלא לדבר על זכייה בטורניר ישכיח את הכול ויהפוך את ההפגנות לקרנבל ברזילאי אמיתי.
מה שגול אחד קטן יכול לעשות למדינה שלמה (ערוץ הספורט בפייסבוק)
בחזרה למשחק שלטובתו התכנסנו, השנה אולי יותר מאשר בשנים עברו - השתלטו ההימורים וההתערבויות על הטורניר. על מה אנחנו מתערבים אתן שואלות? בערך על כל דבר אפשרי, כולל מה יהיה צבע האוטובוס שיביא את נבחרת דרום קוריאה למגרש.
התערבויות והימורים היו תמיד חלק מאירועים ספורטיביים אבל השנה נראה שזה הפך לקדחת. ליגות חלומות (הרכבת נבחרת דמיונית וצבירת ניקוד על פי ביצועי השחקנים במונדיאל) מציפות את הרשת. המובילה בהם היא הליגה של Wobi בשיתוף ערוץ הספורט. למעלה מ 70 אלף נבחרות כבר הורכבו וטובי המפורסמים שבין אנשי הספורט בארץ רוכבים על ההצלחה ומפרסמים את הנבחרות שלהם. אבל עם כל הכבוד לליגת החלומות מה שמככב השנה הוא ההתערבויות הפנימיות, המשרדיות… אלו שגורמים לך למשך חודש באמת ליהנות ללכת למשרד, אלא אם אתה מפסיד אז זה משאיר אותך עם אותם קללות על הבוקר
נבחרת החלומות שלי – אחת מיני רבות (נבחרת החלומות של Wobi)
אצלנו במשרד המונדיאל הוא שיחת היום כבר מלפני חודש, לפעמים אני חושב שאף אחד לא עובד פה וזה שהם יושבים מול מחשב בתנוחת "כאילו עבודה" לא מסתירה את העובדה שהם במקביל מבררים על פציעות של שחקני מפתח ומערך המשחק של נבחרת גאנה. זה בעיקר בולט בקרב הנשים הלא רבות (לפחות במשרדי) שאיפשהו עברו לעשות קולות של שטיח לאחרונה ורק לעיתים מפריחות מבטים של "גברים"!!
הנשים של מסי ופברגס – להן אין תירוץ לא לראות את המונדיאל (ערוץ הספורט בפייסבוק)
כן זה אנחנו, הגברים…יש בינינו הסכמה שהמילה האחרונה בבית היא תמיד שלנו והיא לרוב "כן אשתי" אבל פעם בארבע שנים אנו הופכים למצ'ואים חסרי מעצורים ומפזרים אמרות של "אל תדברי איתי במונדיאל", "לכי לאימא שלך", "ממי את לא רוצה לצאת עם חברות שלך" וכמובן "זוזי!!! את מסתירה". אז הנה גבר נשוי שינפץ את הבועה… אנחנו ממש לא ניחנים בביצים מהסוג המתכתי להגיד את זה לנשים שלנו, לא משנה מה קורה מיליוני קילומטרים מאתנו בדרום אמריקה… מה שאנחנו יכולים לעשות זה בנימוס לבקש, להחזיק אצבעות מאחורי הגב ולהבטיח לשטוף כלים / להוציא את הכלב / להוריד את הזבל… במחצית!
לא משנה ההתערבויות, ההימורים, הרשת, הפרסומות או הנשים, ששריקת הפתיחה תישרק בעוד כ 13 שעות כולנו נחזור לעיקר, הכדורגל! נצעק, נעודד, נתפלל ובעיקר נחייך שנולדנו עם הגן המיוחד הזה שגורם לנו להתרגש מכל עקב, לשמוח מכל שער ולבכות מכל הפסד! זה המונדיאל, הלגיטימציה האמתית להיות גבר, גם במידה וזה רק לחודש פעם ב 4 שנים.
//אלכס מילוש