ב-91 הייתי בכיתה א'. סדאם איים עלינו בטילים. אני ובנות דודות שלי צבענו את הקופסה של מסיכת האב"כ בצבעים חיים – כדי שהקרטון המלחיץ יהיה יותר נעים.
ב-96 הייתי בכיתה ז'. בכדי להגיע לתיכון לאומנויות שבגן הפעמון, נסעתי בארבעה אוטובוסים ביום. אז, הם התפוצצו כמו פופקורן להכנה מהירה במיקרו. הייתי יושב במושב הקדמי ומסתכל על מי שעלה.
בכיתה י"א אחזתי בקייס רך ובתוכו גיטרה באס. חבר שלי אחז בקייס קשה ובתוכו גיטרת גיבסון לס פול. היינו בכיכר ציון בדרך לאיזה מקום. הפיצוץ הראשון הלחיץ. השני הדהים והשלישי גרם לי לראשונה בחיי לפחד מוות. שאלתי חיילת מג"ב מה לעשות. היא אמרה שהיא לא יודעת, 'אולי הכי טוב שתיצמד לקיר'.
בנוב' 2, 2002 – לבשתי מדים ושיחקתי בטנקים. אחר כך הייתי חובש וראיתי מפקד טנק עם מרגמה בתוך הפרצוף. הוא ניסה לתפעל תקלה עם מקל דגל. לראשונה בחיי הבנתי מה זה 'אבדן אנטומיה בפנים'. הייתי חובש ג'ובניק, אבל עם תעודת לוחם. ראיתי יותר מדי דם ו-CSF, נוזל מוח שנשפך מהאוזניים. ההתנתקות לא שרטה אותי, אפילו שמישהי קראה לי 'נאצי'. לא התרגשתי ממילים, אבל כשהמ"פ דרס מישהו שקפץ לו מתחת לגלגלים, לא ידעתי אם לצחוק, לבכות או לעלות על כפפות.
בספטמבר 2006 שכרתי דירה בקיבוץ כפר עזה. שמעתי 'צבע אדום' וחשבתי שזה מהמפעל שמייצר פלסטיק – איזה שהוא קוד תפעולי. זה ממש לא קוד תפעולי.
אחרי כמה זמן, ישבתי בשבת בבוקר וחפרתי בפורום 'פול גז'. נורא רציתי אופנוע ולא היה לי כסף – אז קראתי סיפורים על כאלה שיש להם. פתאום שריקה איומה ובום היסטרי מתחת לחלון שלי. בום בלי תדרים נמוכים כמו בסרטים – אלא כזה שמפוצץ בתדרי אמצע. ובכלל לא היה 'צבע אדום'. לא קרה לי כלום, אבל הצינור של המזגן חורר מכדוריות רסס.
כמה חודשים אחרי, למדתי על איך לחשב נתונים אקוסטיים בכדי לפזר ולספוג סאונד. שמעתי קאסם שנספג בשטח מכללת ספיר. יצאתי מהכיתה, לקחתי תרמיל עם ציוד רפואי ורצתי סתם, בשביל להוציא את הרעל הזה מהגוף. ליד השער הראשי ראיתי חבר שלי מיחידת החובשים של המכללה (כן, לספיר יש דבר כזה). הוא היה עסוק בעיסויים למישהו חסר תנועה שכל החזה שלו נראה כמו עיסה של פלסטלינה אדומה וסגולה. החלטתי לעשות משהו מועיל יותר ולטפל בסטודנטיות הבדואיות שהתעלפו בקצב לא נורמאלי.
בשבת שלאחר מכן חפרתי שוב ברשת, טקסס הולדת'ם או משהו, ופתאום שמעתי מטוסים טסים ממש נמוך ויורים פצצות כאילו אין מחר. אני ושכן שלי עלינו לגג. גילינו שמישהו מגדל גראס מתחת לקולטים. אח"כ חווינו סצנה מתוך סרט מלחמה כשפס הקול לא יכול להיות יותר בסראונד מזה.
את המבצע האחרון ראיתי דרך המסכים שבחדר הסאונד. לא הפנמתי את התוכן של מה שקורה. ישבתי באולימפוס, כיוונתי את המזגן ל-25 ועמעמתי את התאורה. אחרי הרבה זמן – 'רשת' לקחו את השידור ושידרו 'דייט בחשיכה' או 'מצב האומה' או חרא אחר על תקן אסקפיזם.
פתאום הבנתי משהו באופן מאד ברור. זה לעולם לא יגמר. 'זה' התחיל הרבה לפני שהייתי פרויקט וזה ימשיך אחרי שכבר לא אהיה. אמרתי למישהו שהקונפליקט הזה הוא על אגו, אדמה וקנאות דתית – כאשר שני הצדדים מכירים רק טקטיקה אחת : All In.
אני לא יודע מה יהיה, אבל אין סיבה שאעסיק את עצמי במלחמות שהם לא באמת שלי. ימין, שמאל הכל שטויות – אחרי ששני הצדדים רבים ב'אוויר', הם יושבים ביחד ואוכלים צהריים באיזה קייטרינג מסובסד.
מוסיקה טובה, סרטים זרים ומנות שמעולם לא טעמתי ומעיפות אותי שלושה מטרים באוויר. זה הרבה יותר מעניין.
//ניר סעדו