המפלצת משתלטת, הגיון בריא עוטה מסכת שטחיות אובססיבית. שיחת חולין נעצרת ברמזור אדום, אופק של מי נהר זורמים מלאי תקווה. התנגחות רעיונית. אישה כוחנית ואישה עוצמתית, יושבות על כורסאות ענקיות שמחבקות כל אחת מהן ברַכּות. הלב מתרחב ומצטמק בבת אחת. האם את זו אני ואני זו את? כמה דומות אנחנו? רוצה, לא רוצה, נמצאת, לא קיימת, החלטית, מבולבלת. שיקוף ועוד שיקוף של פחד מעתיד לא רצוי. נשמה של נתינה בתוך גוף של אימא אדמה. האם את מאושרת? תולעת במוחי, טַפִּילה! אינך רצויה! קלילות התגעגעתי, לאן נעלמת? בעצם אף פעם לא באמת היית פה לאורך זמן.
קלילות ואנוכי מקיימות מערכת יחסים מרחוק כל חיי, במהלכן כְּבֵדוּת הדומיננטית השתלטה פעמים רבות והרחיקה את קלילות מקרבתי. מודעת לרצוני בנוכחותה, מגיחה מדי פעם לביקור במסווה של פרספקטיבה. אירוע מעלה מודעות, מעורר את קלילות, שמגיעה בשמלת קיץ כחולה עם חברותיה בְּהִירוּת ושלווה, לבושות ירוק ואדמה, מרגיעות אותי בהוייתן. חולף זמן, סבלנות פוקעת, עוזבות הן לדרכן עד למפגש הבא.
מסעדת החיים ידועה בתהליך ההגשה האינסופי שלה. איכות שירות ומגוון, הם מרכיבים חשובים בבחירתי לבלות שם. מנה ראשונה, סלט טרי של פוקוס, דיוק, עקביות ומכוונות מטרה. מנה שנייה, עיקריות מהולה ברוטב חיוביות ופרוסות ביטחון עצמי. לקינוח, אהבה ללא תנאי עטופה במתיקות מאוזנת מלאת שמחה ויכולת הכלה. לרומם להתרומם, ליהנות מכוס קברנה איכותי. קשובה לחֵיךְ, שְׁלֵוָה וּבוֹטַחַת באנינות טעמי, מגלה כי הַיַּלְדָּה שֶׁבתוכי פִּתְּחָה טָעַם אִשָּׁה בְּשֵׁלָה בתהליך השבחה ארוך.
פאזל הקיימּוּת, משחק מורכב. חומרי ורוחני מתחברים, מתקרבים, מרגישים. יוצאים יחד למסע שיעדו אינו ידוע. דרך שכולה אבנים צבעוניות, נושקות אחת לשנייה, נותנות אוויר לאלו שאינן יכולות לנשום. שומרות על חום גופן, רק שיהיה להן טוב. לא רוצות לסבול, זולגות למען רצונן. יוצרות פסיפס מרהיב של אהבה נצחית. האדמה רועדת מהתרגשות קמעה. הצפה הרגשית, מערבולת צבעונית. האבנים מחזיקות ידיים, לא רוצות להישבר, ביחד נישאר כְּשַׁלֵּם.
שקט שאחרי הסערה. איי שם בין האבנים האוהבות, ניצן קטן צומח ביקום מלא הפתעות. סביבתו בטוחה, בעולמו יכול הכול. מחבק, מחובק, אוהב, נאהב, יוצר, הוא היצירה. לבו פועם בעוצמה, ניגש למסעו שרק החל, ארוז במתכונים, מוכן לריגושים. בקלילות ובפשטות פתוח לכל מה שיבוא, בוטח ביקום המדויק. מאוהב בחיים החדשים, שלם עם בחירתו, משאיר מאחור את כל מה שלא משרת אותו. זוהי דרכו של ניצן זעיר, שצומח לפרח בוגר ואדיר. עולמו האופטימלי נוצר בידיו הנחושות, לחיות את חייו, לגדול ולקבל את הטוב. עוצמתו הממגנטת, מפריחה ניצנים סביבו, שמפריחים ניצנים, שמפריחים ניצנים, שמפריחים עוד ניצנים מלאי אהבה, גדלים לפרחים עדינים, מרככים את הסביבה הקשה.
רמזור הופך ירוק, האופק הנו כאן. כוחניות נעלמה, יצירה הרמונית מתנגנת בקלילות וירטואוזית, מזמינה שלווה ובהירות. הפעם החליטו שלושתן להשתקע. נעים להן בין הצלילים. קלילות, שלווה ובהירות בונות בית מעץ, בתוכו פסנתר כנף לבן, מחכה שינגנו עליו יצירות נוספות, שתמלאנה את החלל החדש שנוצר. כאן נמצא הבית, בתוך מרחבים אינסופיים, בין פרחים יפיפיים, עצים ירוקי עד ואבנים צבעוניות. שרשרת מרהיבה של אירועים, מתחברים במעגליות מופלאה אל הבית שבתוכי. זיכרונות הטעמים ממסעדת החיים, חדשים וישנים, מתערבבים ויוצרים אגדת יער מְפַנֶּקֶת, מְעַנֶּגֶת, מְהַנָּה, מְחַבֶּקֶת, מַפְרָה, מַעצִימָה. אֶחֱזֹר שׁוּב בְּבטְּחָהּ, טעים פה כשמדייקים בַּבַּקָּשָׁה.
//ניצן מוטיוק