לפעמים יש לי צורך כזה ללחוץ MUTE על הקולות של העולם. להשתיק את הכל ולהמשיך לכמה רגעים רק עם הפסקול של עצמי.
לפני שהתחלתי את התואר השני, הרגשתי שזה הכרחי לי לעשות השתקה שכזאת. שאם לא עכשיו אז זה כבר לא יקרה בקרוב. הרגשתי שאני צריכה זריקת אנרגיה, שאני חייבת לצאת מכאן, מהבית, מהשיגרה, מהעבודה, מהאנשים, מהארץ. יש משהו בחופשה בחוץ לארץ, אפילו אם זה רק לכמה ימים, שלא משתווה אפילו לחופשה של שבועיים בארץ. הניתוק הוא אמיתי יותר, הנוף זר, האוכל הוא אחר, השפה היא שונה, גם אם פה ושם נתקלים בישראלים (שמרגישים צורך ליידע כל ישראלי שהם פוגשים בחו"ל – שאיזה קטע, גם הם ישראלים!).
בתור מי שעבדה בשדות תעופה בארץ ובחו"ל יותר מחמש שנים, מספיק לי לבקר בנתב"ג כדי שיהיה לי חיוך מטופש על הפרצוף. כמו חבר טוב מן העבר שתמיד משמח לפגוש אותו. אבל אם כבר מגיעים לנתב"ג, אז למה לא להמשיך ליוון?
אף פעם לא הייתי ביוון, שזה מוזר בהתחשב בעובדה שיש לי צד יווני במשפחה וששתיית אוזו זה חלק קבוע בתפריט של המשפחה שלי בשבת בבוקר. אף פעם לא התחברתי לחופשות בטן-גב, עד עכשיו, שהרגשתי שזה בדיוק כל מה שאני צריכה.
הבטחתי לעצמי להתנתק באמת. לא להיכנס לקרוא מיילים, לא להיות בפייסבוק, רק תמונה אחת ביום הרשתי לעצמי להעלות כדי לגרום לכולם לקנא. אז חיפשתי חבילות נופש לרודוס והכל היה מלא. ואז חיפשתי חבילות נופש לכרתים, בהתחלה לבד ובסופו של דבר עם חברה. קיווינו שיהיה שם שקט ובריכה. היה לי ברור שלבירה ולצחוקים אנחנו כבר נדאג.
הזדמנות אחרונה לחופשה לפני שמתחילים שנתיים של לימודים תוך כדי עבודה בשתי עבודות – אין דבר שיגרום לי לרצות לנצל את החופשה יותר מזה. אחרי לילה ללא שינה והשלמת רכילויות מהחודשים האחרונים, טיסה קצרצרה והגענו ליוון. האוטובוס הוריד אותנו במלון הכי יפה באזור ודרך החלון יכולתי לראות ים פסטורלי ובריכה צלולה שמשקיפה אליו.
הלו"ז שלנו בכל יום היה כה צפוף עד שיכולתי להמשיך ככה עוד חודש לפחות: קמנו לארוחת בוקר במלון, במרפסת עם נוף לים ומלצרים שמברכים אותנו בחיוך גדול "קאלימרה" (בוקר טוב), המשכנו לשיזוף בבריכה עם בירה של בוקר ופיצוחים בחינם, אחר כך מסאז' מפנק, עלי גפן לנשנוש, קפיצה לים הציורי והקפוא עם בירה ביד, מקלחת והליכה קצרה לאזור הפאבים כדי לראות מה יש לחיי הלילה להציע לנו. כל יום מחדש חשבנו שנצא לטייל, אבל הסתפקנו בסיבוב קצר לאורך הים כדי לא להתעייף חלילה לקראת עוד כמה שעות של בטן גב.
כמה שקט היה בחופשה הזאת.
פעם הייתי בחורה שתקנית. פחדתי להגיד את הדעות שלי, מה גם שלא חשבתי שזה באמת מעניין מישהו, אז שתקתי. כבר שנים שאני מדברת, אבל בחופשה הזאת רציתי לשתוק. היו שעות שלמות שהעברנו בבריכה מבלי להוציא מילה, כל אחת עם הספר שלה, השמש שלה, המחשבות שלה או השיזוף שלה. היא הצילה ילד שנפל לבריכה של הקטנים, אני ניסיתי להקשיב לשיחה של זוג הולנדים כדי להוכיח שאני עדיין זוכרת כמה מילים בהולנדית, והכל ככה, בשקט.
יצא לנו טוב כי נראה ששתינו רצינו להשתיק את המסביב ובאמת לנוח, וכשבוחרים חבילת נופש לכרתים במלון ללא מגלשות מים – זה גם מבטיח שלא יהיו בו משפחות מרובות ילדים, אלא רק זוגות לא כל כך צעירים, ואנחנו.
הבעיה היחידה עם חופשה כזאת, היא שחוזרים לארץ ורוצים כבר לתכנן את החופשה הבאה. בשקט.
//סיוון סטרומזה