הכל התחיל כשאותות הגיל החלו להבהב, הבררנות ב"אהבה מודרנית" זעקה לה ואני החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו. אז פתחתי פרופיל ב"בסדר קיופיד" והלכתי על זה. לפני כשנה וחצי עשיתי את זה באתר של היהודים, אבל עכשיו החלטתי ללכת על היצורים המוזרים. ומה יצא מזה? שאלות, דירוגים, עוד שאלות, תמונות יפות, תמונות ממש רעות, אנשים שאתה לא ממש רוצה מלייקקים אותך, אנשים שאתה רוצה צופים בך ולא מעבר, אותו דבר כמו בעולם החיצון רק אי שם במעמקי האינטרנט, עם המון כפתורים והרבה שאלות.
אני מוצא את עצמי באחת בלילה, מדרג, מדרג ומדרג. כמה אפשר לגרום לאדם לדרג? אני מוצא את עצמי מתמכר לדבר הזה, התחלתי לדרג כל דבר שאני עושה, הלכתי לשירותים, שלושה כוכבים, הכנתי סנדביץ, ארבעה כוכבים. מתי יגיעו החמישה כוכבים שלי?
מסתבר שחלק מבנות המין הנשי היו מעניינות והתחלתי לדבר עם כמה, בהתחלה השיחות האלה: "מה את אוהבת לשמוע?" "מה את עושה בחיים?" "מה האוכל האהוב עלייך?" או במקרה שלי "איזה הופעות את אוהבת?" "מה הסרט האהוב עלייך?"
וכמובן הסינון הקלאסי שלי, אם מישהי כותבת ציטוט מפגר שיצא לה לקרוא מנייר טואלט או מתוך ספר ציטוטים שנמצא בשירותים של בתי קפה, אז היא בחוץ, אבל חוץ מזה היה חביב.
אז יצאתי לכמה דייטים, לא נהניתי בכלל! אחת לא הפסיקה לדבר על עצמה ועל עצמה, אני חייכתי, ניסיתי לא להיות בררן והיא מדברת על עצמה, שעה עברה, היא עדיין על עצמה, מישהו היה צריך להגיד לה: גבירתי, האם יכולת לצאת גם לדייט הזה עם מראה? לא?! במקום שאני אחשוב מה לא בסדר איתה או שהיא תחשוב מה דפוק שם, אני מוצא את עצמי חושב מה לא בסדר איתי, מה אני עושה לא בסדר, והאם הדפוק הזה הוא אני?!
אם אתם באמת רוצים לדעת אספר לכם מה עשיתי בדייט הזה: ספרתי כמה כיסאות יש בבר הזה, ספרתי כמה מאפרות יש, כמה תנורי חימום וספרתי כמה דקות יהיו לי עד שאוכל לחזור הביתה ולדבר קצת על עצמי מול המראה, כי מסתבר שכך זה עובד.
אז בזבזתי שעתיים מהחיים, כל זה אולי בגלל חוסר הביטחון שלי, אולי ההבנה שלי שאני תמיד לא בסדר או לא מספיק שווה לאחרים.
אז מאוקיי קופידון לא בדיוק מצאתי אהבה או איזה חץ שנתקע בי, אבל נמשיך לנסות, כי אם לא ננסה, נישאר תמיד תקועים מול המראה מדרגים שלושה או ארבעה כוכבים מבלי להגיע אל חמשת הכוכבים המיוחלים שכולנו שואפים לקבל.
//ליאור ישראלי