"אימאאאא, יש קרח???" אני שולפת מארון המשקאות את מעט המרטיני שנשאר מהארוחה הקודמת, שוברת מספר קוביות קרח לתוך כוס ומוזגת לעצמי תוך השלמה עם כך שאין דרך אחרת להעביר את החג הזה עם המשפחה הזאת, מוכרחים לשתות! פסח 2014, יצאנו לדרך.
אימא:"אסתר לכי תגידי שלום לסבתא, היא רוצה לראות אותך!", אוי לא, אין לי כוח לשמוע את זה שוב אבל אין ברירה, לוקחת נשימה עמוקה וראשי כבר מריץ את אותן שאלות קבועות של סבתא הרומנייה. סבתא:"נו, לא שווה כלום, אני כבר לא יכולה לזוז, אני נפלתי, נשברו לי שיניים, איך בעבודה? את עובדת קשה? הוא (סבא) הלך כבר לפני 12 שנה, למה הוא לא לקח אותי איתו?" אני:"למה מה הוא עשה רע בחיים סבתא? רצה ממך קצת שקט!".
נכנסת בחזרה הביתה ורואה את דודה תופסת את הראש ומתלוננת שאם היא לא משיגה אופטלגין נוזלי עכשיו היא הולכת למיון. דודה:"עמייייי אני חייבת אופטלגין עכשיו, אימא שלך זונה!". דוד:"אבל למה את אומרת שאימא שלי זונה??". דודה:"מה, היא לא זונה?!". עשר דקות מאוחר יותר והאופטלגין על השולחן, במקום לטפטף 10 טיפות היא בולעת חצי בקבוק ומורידה את התרופה עם שלוק מכוס המרטיני שלי.
הארוחה מתחילה, ואין שום אזכור לחג הפסח, לא הגדה, לא כוס לאליהו הנביא ולא מצות, מה שקורה בבית משפחת גרינברג – זר לא יבין זאת. המרטיני נגמר, אני מוזגת יין אדום לכוס, לוגמת ומעווה את הפרצוף, איכס, היין מקולקל. כשאחותי הקטנה קמה מהשולחן אני מוזגת לתוך הכוס שלה את כל היין שלי. מיותר לציין שהיא לא מבחינה כלל ומוסיפה לשתות.
צעקות נשמעות מבחוץ, סבתא צועקת לאימא שלי. ממתינים עם המנה השנייה עד שאימא תחזור וכשזו נכנסת הביתה היא מספרת שסבתא ביקשה שיזמינו לה רופאה, למה רופאה בערב חג אתם תוהים? כי היא רוצה למות! ובשביל מה צריך רופאה כדי למות? תהרגו אותי, אין לי מושג!
אימא לוגמת שלוק מהיין המקולקל ויורקת אותו חזרה לכוס, אימא:"איכס, זה מקולקל!". כאילו שלא הגעתי למסקנה הזאת כבר במערכה הראשונה…דודה:"אם אני ארצח את סבתא מה תגידו למשטרה? אתם תספרו שסבלתי מאי שפיות זמנית כי שתיתי חצי בקבוק אופטלגין נוזלי וערבבתי עם אלכוהול?". דוד:"אני אגיד לשוטרים שזה היה רצח בדם קר!". דודה:"ככה אתה תפליל אותי??"
לפתע נשמעים ברקע צלילים מתכתיים המחופשים לנעימת חג שמחה ובוקעים מתוך הפלאפון של הדוד. אני:"מה זה?? מה זה הרעש הזה???" דוד:"זה סרטון וידאו ששלח אהר'לה האינסטלטור, תראי את הפרפרים, איזה יופי!" וחיוך מטופש מרוח על פניו. מה יופי מה? מה קשור סרטון וידאו באמצע ארוחת חג ומי זה לעזאזל אהר'לה האינסטלטור?!
ברגע של הברקה אני מציעה להלין את סבתא יחד עם אימא של דוד עמי ולעשות עליהן תוכנית, "הסבתא הגדולה", האחרונה שנשארת בחיים זוכה לפתיחת סתימות על ידי אהר'לה האינסטלטור.
עוד קניידלך במרק ומין ג'לי כזה של דגים שאני לא נוגעת בו ועם כל הרצון שלי לשתות עוד, אני לא מתכוונת לגעת ביין המקולקל הזה, אחותי לעומת זאת לוגמת אותו בשקיקה. דוד:"יש לי פטישים בראש", הוא תופס את ראשו בידיו. דודה""זה כי שתית יין פטישים!"
בתוך כל ההמולה הזאת אני מביטה על אבא שלי וקצת מקנאה בו שהוא לא יכול להשתתף בשיח המטופש הזה. טוב משפחה יקרה, בואו נפריד כוחות כי עם כל הכבוד אמור להיות מפגש כזה גם מחר בצהרים וכדאי שננוח טוב לפני זה. אז מזל-טוב, אה סליחה, חג, חג שמח או משהו כזה.
//אסתר גרינברג