אבא שלי תמיד אמר "נולדת יהודי – תמות יהודי" , האמרה הזאת אמנם "קשוחה" אבל אין ספק שמאז (אולי קצת לפני) חיפוש משמעות בחיים היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, מתנועת הצופים, דרך הצבא, שליחות בחו"ל ועבודה בעמותת איילים בהווה, כל השנים בהם עסקתי בחינוך לערכים, הובלת פקודים, הסברה פרו-ישראלית לסטודנטים יהודים בחו"ל ופרגמטיות ציונית – כל הללו לא מחפים על הפער העצום שלי ביהדות, אמנם גדלתי בבית עם הבלחות מסורת יהודיות אחת לכמה זמן. היהדות בשבילי כשלעצמה היא שאלת השאלות, האם היא דת? לאום? תרבות? כנראה שלעולם לא נוכל לקבל תשובה חד-משמעית, אבל כאן קבור הכלב, כאן רב הנסתר על הגלוי.
ובכן לאחר החזרה מהשליחות נפל אסימון – אסימון שייתכן שמי שלא חצה את הגבולות לעולם לא ירגיש את רחשי טלטולו, את העוצמה שלהבין שאני חי במדינה שההיסטוריה האזרחית שלה היא כגרגיר בחול ים לעומת ההיסטוריה שממנה היא צמחה, העם היחיד בהיסטוריה של האנושות שנשמר – פשוטו כמשמעו! אין אח ורע ליכולת של העם היהודי לשרוד – ולא אני לא הולך לדבר על השואה בכלל!
אני לא יכול לומר בוודאות אם עצם ההיכרות עם התפוצות היא – היא שפתחה את עיניי או אם זה המרחק מהמשפחה, החברים וכו', אבל אני כן יכול לומר בוודאות שמשהו שם בפנים התחיל לשאול שאלות שקודם לכן הסתכמו ב – "עזבו אתכם, דת זה אופיום להמונים, קשקוש…" אבל האופיום ששמו יהדות, בעיניי רחוק שנות אור מההגדרה הדתית המצויה – אמנם יש הלכות, ומצוות ופרקטיקה יהודית אך בעיניי אין זה מלבד פירושים על גבי פירושים שאדם מבשרי פירש על מנת לשמר את המסורת היהודית לאורך השנים, היהדות "על רגל אחת" היא פילוסופיה בהתהוות, נהר שזורם, מאברהם אבינו ש"עבר" (העברי הראשון) מאמונה פגאנית לאמונה באל אחד, שלדעתי הוא לא בהכרח התכוון לכך שקיימת איזו ישות אל-אנושית שמשחקת בחוטי היקום, נהפוך הוא! בעיניי הצעד הגדול הוא המעבר – העבריות היא האחריות המוחלטת של האדם על עולמו ולא תלות בסיבות חיצוניות – האדם הוא המושך בחוטים, גם לפסוקי הבריאה יש פירושים שממחישים את האחריות הגדולה שלנו כבני – אדם על העולם שלנו,בעיניי זה הבסיס, כאן מתחילים להסתכל היהדות – זו הבראשית שלי, העולם שקיבלנו, התכונות שמבדילות אותנו מן הבהמה (צמחוניים לא להיעלב!) מטילות את כל האחריות על מעשינו.
חשבתם פעם על השם ישראל? ישרה – אל, חשבתם פעם על איך המדינה הקטנה הזאת עשתה את ההתקדמות הגדולה בהיסטוריה בזמן כה קצר? חשבתם איך יכול להיות שרוב הנובליסטים הם יהודים? איך זה שב – 65 שנה ישראלי ממוצע (ואל תכנסו איתי לקטנות..כי לא חסר – אני אופטימי תתמודדו) הוא משכיל, רב- תרבותי, מערבי, איך ב- 3 דורות אנחנו בקו אחד עם המדינות המתקדמות ביותר בעולם? בעיניי יש לכך הסבר אחד – היהדות! אתם יכולים להגיד שאנחנו כבר לא "עם הספר", שאנחנו פרימיטיביים, שאנחנו חסרי סבלנות ושאנחנו חוצפנים, אבל עם העובדות הפשוטות אי – אפשר להתווכח – ישראל היא מעצמה ולא בזכות 65 שנות קיומה אלא בזכות 5000 שנה (בלי קטנוניות על המספרים – זה כמה אלפי שנים זה בטוח) של תרבות.
אני אסכם את הפרולוג בכך שכולנו כישראלים צריכים לזכור שלא נס ליחה של היהדות, אלא היא בתנועה מתמדת והיא מתחדשת והיא בוערת בכל אחד ואחת מאיתנו בין אם נרצה או לא, כפי שאבא שלי אמר ואומר: "נולדת יהודי, תמות יהודי".
//רואי פרנקל