ואולי לא היו הדברים מעולם. אולי הם היו רק בראש שלי.
בראש שלי היה בית קרקע מקושט עצים ירוקים ושביל גישה רחב ומוצל – ממני אליך.
בראש שלי היו פעמונים זעירים שצלצלו לרחשי אהבה שנשמעה כלטיפה כל היום.
בראש שלי היו חלומות שנטוו בחוטים של עונג, זוהרים בחשכת הבדידות, בוהקים מטבעם.
בראש שלי הייתה כנות שלא פוחדת להישמע, לא פוחדת להסמיק.
מספרים על אחת יפהפייה, שנדקרה ממכונת תפירה וישנה שנת נצח עד שהגיע הנסיך.
בנשיקה אחת, היא ניעורה לחיים.
בנשיקה אחת, הומצא לה גורל שונה.
אלף נשיקות כבר החלפתי, אבל אף אחת מהן לא גרמה לברכיים שלי לרעוד או למחר שלי להיות אחר. אלף נשיקות; ועודני מחכה לזו האחת, זו שקיוויתי כי יש בה די קסם להישאר.
ואולי לא היו הדברים מעולם. אולי הם היו רק בראש שלי.
בראש שלי היה חיבוק שהטביע בחיקו את כל הפחדים ואתה פרמת מעליי כל כאב.
בראש שלי הייתה ידיעה כי תהיה פה גם מחר.
בראש שלי הייתי אני, על כל צבעיי, ואתה שמחת שאני שלך.
מספרים על בחורה אלמונית שנדדה בדרכים עד שהגיעה לטירה גדולה וביקשה מחסה ללילה. היא ישנה על ערימת מזרונים גבוהה, אך התפתלה כל הלילה בגלל אפון אחד שהפריע את מנוחתה.
באומרה בבוקר למחרת כי כאב לה, התמזל מזלה.
באומרה כי לא היה לה נוח, היא הוכתרה לנסיכה.
כבר כמה זמן שאני לא ישנה טוב בלילה. הפכתי את המיטה לגלות סתם ערימות של אבק. גם ניסיתי את העניין הזה של להגיד שכואב לי, אבל נדמה לי שמישהו פיזר כאן יותר מדי אפונים, בכוונה.
ואולי לא היו הדברים מעולם. אולי הם היו רק בראש שלי.
בראש שלי היו דפיקות מפתיעות בדלת, שתפסו אותי דווקא יפה.
בראש שלי הייתה שיחה ארוכה עד אור הבוקר, משובצת צחוק וכנות.
בראש שלי היו גלים על גבי גלים והיינו שניים, צפים עליהם בלי משקל.
בראש שלי היה שיר אחד שליווה את צעדינו קדימה, שלובים יד ביד.
מספרים על אחת חרוצה אבל מלוכלכת, שבהנפת שרביט קסם הפכה לבחורה היפה במסיבה, ואף זכתה לרקוד עם הנסיך. כששכחה את הנעל שלה מאחור יצא הנסיך לחפש אחריה בכל העולם, וכשמצא אותה הוא כרע ברך לרגליה ונשא אותה לאישה.
כפות הרגליים שלי סדוקות ועייפות, הנעליים שלי עומדות בחדר זוגות-זוגות, ועוד לא הגיע הנסיך שירים אותי על כפיו וישא אותי אל מציאות שיש בה מחויבות, מציאות שהיא כבר לא טיוטה.
ואולי לא היו הדברים מעולם.
אולי לא היו שתי מברשות שיניים ליד הכיור, לא היו כפות ידיים שאחזו זו בזו ברחוב,
לא היה שעון מעורר שהקיץ אותך מאהבתך, לא היה כאב לב שהטביע אותי בשתיקתי.
לא היינו באמת.
//טל עזר