טוקבקיסטים

אתם אנשים רעים וזה עצוב לי שאתם שם.
אתם נותנים לי תחושה כאילו אין תקווה שיהיה יותר טוב.
אתם נותנים לי תחושה של אנשים שיש בהם כעס, רוע ותסכול על העולם.
אתם אנשים שמחלקים אנרגיות רעות רק לשם התחושה הטובה אך הרגעית שיוצאת לכם מזה.
אתם אלו שפעם ישבתם בבית וקיללתם את הטלוויזיה,
והיום יש לכם איפה לקלל באינטרנט.
לקלל כי אבא שלכם קילל ואמא שלכם קיללה, לקלל כי מישהו היה רע אליכם ואתם יושבים בבית עם קפסולת אנרגיה רעה בבטן וכל כך רע לכם שאתם מוצאים לנכון לפתוח את המחשב, לקרוא דברים שאנשים אחרים מדברים עליהם,
ובלי לחשוב פעמיים לשחרר את הרוע שלכם עלי ועל אחרים.
אתם אלו שבקמפיין נגד האונס וההטרדה המינית
“still no asking for it”
לא פתחתם את הראש והתבלבלתם עם עצמכם כשראיתם ציצים וכתבתם שמגיע לה להאנס כי היא לא צנועה.

אתם אלו שכשיש תאונה של אוטובוס וילדים פלסטינאים נהרגים כותבים "ערבי טוב זה ערבי מת".
אתם אלו שכשרותם סלע פרסמה וידיאו נגד התעללות בבעלי חיים, במקום להבין שהיא מגיעה ממקום טוב של עזרה לחלשים ממנה, הראתם לנו למה הקמפיינים האלו חשובים וכתבתם שנדחפים לכם לצלחת ועוד שפע איחולים "נחמדים" לבחורה.
אתם אלו שקוראים פוסטים על הפרעות אכילה וכותבים בעילום שם "שמנה" בתגובות.
אתם אלו שמגיבים "מה זה החרא הזה?" כשמישהו שם סרטון של עצמו שר או מנגן או עושה יצירה כלשהי.
אתם באמת צריכים שאני אסביר לכם כמה בן אדם רע אתה צריך להיות בשביל לכתוב 'חרא' על אומנות של מישהו אחר? האם זו הייתה ביקורת בונה, רציתם שהבן אדם יקרא את זה ויפסיק לשיר/ לרקוד/ לנגן בגלל התגובה שלכם? חשבתם שזה יעשה את העולם טוב יותר?
או שפשוט לא הצלחתם לאגור מספיק אנרגיה בשביל לגרור את העכבר לאיקס הזה שם למעלה בפינה ולסגור את הקישור, בלי להראות לכולנו כמה אתם אנשים רעים?

אתם אלו שתגידו לי שאני "יפת נפש, לפחות אני אומר מה שכולם חושבים" כשאני אגיד לכם שאתם אנשים רעים,
כאילו שאתם יודעים מהי ההגדרה של יפת נפש, כאילו שעדיף להיות בן אדם רע ולא יפה נפש.
אתם אלו החלשים שהגדרות החברה שלנו דפקו לכם את הראש ועיוותו לכם את המחשבה,
אתם אלו שמשוכנעים באמת אחת בלבד והולכים ראש בקיר כי זה מה שאמרו לכם בבית הספר, בבית, בבית כנסת.
אתם אלו שמעציבים אותי וגורמים לי להסס בכל פעם שאני עושה צעד נוסף לעבר התהליך שהוא לפתוח לכם את הראש.
לא, אני לא יותר טובה מכם. אבל אני מאמינה שאני לומדת כל יום איך להיות בן אדם טוב יותר לסובבים אותי,
אני מאמינה שאני מנסה להזיק כמה שפחות ולהועיל כמה שיותר כי למדתי על בשרי כמה טוב אני מרגישה כשאני עושה למישהו אחר טוב, כשאני עובדת קשה למען מטרה חיובית, כשאני מפרגנת למישהו או סתם מחבקת מישהו קרוב שקשה לו ונותנת לו אנרגיה.
אבל אתם?
לא טוב לכם, לא טוב לכם בבית ולא בעבודה ולא עם המשפחה או עם הסובבים אותכם,
לא טוב לכם כי אנשים כמוכם ממשיכים להעכיר את העולם שמסביב במקום ליצור מקום נוח שבו יש לגיטימציה להרגיש ולחשוב ולהגיד ולעשות דברים לטובתכם.
ואני מקווה שיום אחד תפתחו את העיניים ותראו שלראות את העולם בצורה צינית ושחורה הוא נזק אך ורק עבורכם.

//לודה גרקו