אני בחור של הרגלים.
יושב בבית הקפה הקבוע שלי, שותה את הקפה עם שתי עוגיות חמאה בצד. לא צריך יותר מזה.
נועה גרה פעם מול בית הקפה, לפני עשר שנים ראיתי את חלון חדר השינה שלה, היא נאנחה בתנוחת דוגי עם איזה ברמן שעבד איתה, פאתטים. ככה הכרנו, איך שראיתי אותה ידעתי שהיא מזדיינת טוב, מה זה טוב? מכל הלב. היא הייתה מטריפה אותי בדרך שהיא זזה, איך שהיא הסתכלה לי בעיניים במבט של תעשה בי כל מה שאתה רוצה ואתה אפילו לא צריך לנקות אחריך. אבל שחררתי אותה, נהייתה קצת רגישה וזה איבד מהקסם, אני לא אוהב את כל הפוצי מוצי הזה אחרי סקס. חבל, דווקא הייתה זיון טוב. ולי היה טוב לבד. היא אמרה שאני אחזור אליה על ארבע והיא לא התכוונה לתנוחה.
בצד ימין, קצת יותר בהמשך הרחוב, נמצא מקום העבודה שלי. פייר? את השנים הכי יפות שלי נתתי שם, עד שהתחלתי למות מבפנים. לא חשבתי שאפשר להרוויח כסף אחרי המוות.
יש קסם בבית הקפה הזה, אני מרגיש פה אדם אחר. אני מנהל את העולם מפה וכל מה שאני צריך זה את המשקה שלי ומלצרית שתגיד "אמן" לכל מה שאבקש, קצת שופוני עם הלפטופ שלי ואני קינג העולם, כמה כוסיות עם תסביך אב מסתכלות עליי, מאלה שמחפשות את הגבר המתוחכם והמסודר שיגאל אותן מהבינוניות שלהן.
אמא שלי אמרה פעם שאני חסר תקנה, כשהייתי ילד לא הצלחתי אף פעם להיות רגוע. ניסיתי להסביר לה שהדור שלנו הוא לא הדור של פעם, אנחנו לא מוצאים עבודה בגיל עשרים ונשארים בה עד שאנחנו יוצאים לפנסיה, אנחנו לא מכירים בחורה בגיל שמונה עשרה משידוך, פולטים לה כמה זרעים וקוראים לזה משפחה. אנחנו רוצים יותר. וכשאני אומר יותר אני מתכוון לכלום כי מי צריך את ההתחייבויות האלה כשבכל שלוק שאני לוקח מהקפה שלי אני רואה זיון פוטנציאלי וסטארטאפ שיביא לי את המיליונים?
יש כאן כל כך הרבה זוגות שאני רואה, שמאיך שהם מתחבקים אני יכול להגיד לכם שהסקס שלהם מחורבן, יש כאלה שאני אפילו לא יכול לדמיין אותם במיטה.
"היי תומר"
-"היי מותק, מה העניינים? לא ראיתי אותך מלא זמן"
"כן, חיים חחח, אתה יודע"
איזה חיים? חשבתי לעצמי. הבחורה יושבת כאן ארבע פעמים בשבוע במשך שבע שנים רעות, שותה את אותו פאקינג משקה, לובשת את הקרדיגן החסוד שלה ומתמרמרת על אותם בחורים סוג ז' שהיא מכירה בכל האפליקציות ואתרי ההיכרויות שקיימים ואח"כ מתפלאת למה היא לבד בגיל שלושים ושמונה.
"צ'ייסר על חשבון הבית?" הציעה לי מלצרית בת עשרים ואחת. בעל הבית מזמין אותי באופן קבוע לצ'ייסר הזה שאומר- אתה לקוח קבוע ואנחנו רוצים שתרגיש מיוחד. אני מתרגם את זה ל- אתה לקוח קבוע שאין לו חיים אז נרכך לך את המכה עם מנת אלכוהול שלא עולה לי הרבה כסף. -"לא, רק חשבון."
הודעה מנועה:
נו, איפה אתה?
בדרך הביתה.
תביא לילד חטיף, שייקח מחר לגן.
טוב.
לא נפטרים מהרגלים, הם פשוט משתנים.
//דנה צנעני