רווק. אם מישהו היה אומר לך לפני כמה חודשים שיום יגיע ואתה תפסיק לרצות את החיים האלה, לא הייתי מאמין לו, אבל האמת שנמאס לך. כמה אפשר להתעורר בבוקר ולהסריח מהלבד וליישר גוף שקיבל צורה של אלכסון, ולקום ליום שדומה לאתמול ונראה כמו שלשום. כבר הרבה זמן ככה, כמו עלה שנשר מעץ ורק מחפש את הקרקע, אבל ממשיך לעוף, לאן שהרוח תיקח אותו, קצת כמוך.
אתה יוצא מהבית. בלי לדווח לאף אחד. אבל כבר רוצה להגיד למישהי לאן אתה הולך, ורוצה לחזור למישהי, שתהייה האישה שלך, לא צריך את כל החופש הזה לעשות מה שבא לך, כי החופש הזה, זאת התרמית הכי גדולה שהיקום הצליח למכור לך.
אין כזה דבר להיות חופשי.
והזמן עף, כבר תחילת הלילה, והבר הזה שאתה נכנס אליו עכשיו. לפחות שנה, מתחשק לך שלא לראות אותו. אותו ואת כל האנשים שבו. כולם מראים לך חלק מעצמך. זאת שצוחקת ומחביאה עצב גדול, והקמצן שמתחשבן על כל דבר, והחבר'ה שבאים לכאן כל יום, אלוהים, איך זה שאין להם משהו טוב יותר לעשות עם החיים שלהם, לא תגיד שחסר להם משהו, והנה זאת העייפה שלא הספיקה לצבוע את השורשים הלבנים בשיער שלה, והתייר האמריקאי שמתיישב לידה וראה כמעט את כל העולם אבל נדמה שכלום כבר לא מרגש אותו ושהוא רק רוצה להיות בפינה קטנה באיזה חור בעולם כדי לחיות עם ההיא שאהב, רואים בעיניים הנוסטלגיות שלו שהוא עדיף נטרף על ההיא שאהב ושלא יוצאת לו מהראש, והנה הליצן שמשחק בכל דבר שאפשר לשחק, כמעט בן חמישים ועדיין מתנהג כמו ילד קטן, כל הזמן מחפש תשומת לב רוצה שיאהבו אותו, איזה שיט זה, והנה המנהל של המקום, חרא- גבר שדופק כל לילה בחורה אחרת בחדר הקטן והמטונף שלו, אתה לא מבין איך המגעיל שקרן הזה מצליח לאסוף לעצמו בחורות. אין צדק בעולם. אתה מסתכל ופתאום קולט שכולם כאן מחפשים לעצמם אהבה אמיתית, גם הבחורה היפה הזאת עם התקווה בעיניים והשיער הארוך שמתיישבת על הבר ומתחמקת ממך.
אתה אוהב שיער ארוך. חולם כבר להיות חתן בטוקסידו. בחליפה אמיתית, לא במכנסיים בצבע בז' וחולצה שנטי, חליפה -חליפה, עם חולצה בתוך המכנסיים, מחזיק ביד של הכלה היפה שלך והשיער שלה מתנפנף ברוח. היא תהייה האהבה הכי שפויה שלך. היא תהייה שפויה. כי אתה חייב להירגע מכל הקפריזות של כולן. אחת כזאת עם קול נעים. רוצה שיהיה לך נעים. ורוצה להיות במקומות אחרים. נניח, בחדר לידה . מת שיהיו לך ילדים. בן ובת. כבר יש להם שמות. מיכאל ומאיה. ואתה תהייה האבא הכי מגניב בעולם. נכון שקיווית שתהייה אבא צעיר, אבל זה כבר לא יקרה.
איך מתחשק לך כבר לקפוץ עם מיכאל על המיטה. כמה אהבת לעשות את זה עם אבא שלך. ואבא שלך תמיד התעייף אחרי שלוש קפיצות וחזר להיות אבא רציני. אבל אתה לא תתעייף. אתה תקפוץ עוד ועוד, גבוה יותר תקפוץ ותחזיק ידיים עם מיכאל, תקפצו ותצחקו, מיכאל ייפול ויקום מיד, כי הוא ירצה להמשיך לקפוץ.
והלב שלך ידפוק. ואתה תחשוב לעצמך שזה כיף שהלב דופק גם מרגעים כאלה.
בא לך כבר. להיות במקום אחר. בראש אחר. בבית שלך במושב. עם מקרר מלא באוכל מבושל ומגירת ממתקים. לשמוע ציפורים מצייצות. להריח קפה של שבת. ולצאת לטיול אופנים עם מיכאל אחר כך לחזור לאישה עם הבטן הגדולה שלה, לא חשבת שהיא יכולה להיות כל כך יפה, היא בהריון, עם מאיה.
איך בא לך כבר. נמאס להיות רווק.
//אירית בן חמו