תחזיקי חזק, כן את הידיים סביב המותניים. אל תתביישי. לא ככה. כמו חיבוק. תחזיקי חזק. כבר מתניעים.
אם היו אומרים לי שאני אעלה שוב על אופנוע הייתי צוחקת ואומרת שאין סיכוי. בתיכון יוני עשה לי סיבוב בתוך מגרש החנייה וזה הספיק לי כדי להיבהל ולהגיד "אין מצב שאני עולה שוב על אופנוע".
אבל כשיובל אמר שהוא אוסף אותי לדייט על אופנוע, לא יכולתי להתנגד. מסתבר שמספיק בחור חייכן שנראה לא רע בשביל שאני אעלה על אופנוע.
הרעש של האופנוע המתעורר לחיים גרם לי להריץ בראש אלפי תסריטים, תמונות של תאונות דרכים רצו לי בראש.
הרעש מילא לי את האוזניים, אם התסרוקת שלי עמדה במקום, תודות לקסדה, היא נהרסה.
הנחתי את הראש שלי על המעיל, הריח שלו, ריח של אפטרשייב מהול בריח עור מילא אותי, וחשבתי שזה ריח טוב. ריח שהזכיר לי נשכחות. הציף אותי בזיכרונות ובילבל את יכולת השיפוט שלי.
האופנוע שעט בתל אביב, הרוח הצליפה בי.
לבסוף, הגענו לרחוב קטן בלב תל אביב, ירדנו מהאופנוע, ניסיתי לסדר את השיער במראה בעוד יובל הסתכל עליי בחיוך.
צעדנו לפאב. המארחת חייכה ואנחנו נכנסנו. העשן שקידם אותנו גרם לשנינו להשתעל, אפילו לנו, שבעבר נהגנו לעשן זה מחניק. התיישבנו בשולחן צדדי ושקט. העפתי מבט במחירי האלכוהול, ובהמלצת יובל הזמנתי דרמבוי, יובל הזמין בירה ושאל חצי בצחוק את המלצרית אם יש לה גם מסכות אב"ך.
ההופעה על הבמה הקטנה התחילה ואנחנו ניסינו לדבר, להתעלות מעל המוזיקה, הבטתי בו מחייכת.
הוא סיפר שראה בכניסה שכתוב שיש במקום ערבי ביליארד, אני גרועה בביליארד. אבל ראיתי בזה הזדמנות לבחון גבולות וגם לגעת. אז החלטנו לנסות למצוא אותם.
הסתובבנו בפאב כשזרועו סביבי. אין כלום.
עלינו לקומה השנייה. מצד ימין קונדומט ישן ומאובק, שנראה כאילו לא השתמשו בו זמן רב, בהמשך המסדרון תאי שירותים. הסמקתי ויובל צחק. הסתובבתי במהירות ויובל מאחורי. ירדנו במהירות במדרגות. ואני תהיתי אם מיהרתי מדי לרדת למטה.
ישבנו ואני הזמנתי סיבוב נוסף, יובל נשאר עם הבירה, בכל זאת מישהו היה צריך להחזיר אותי הביתה בשלום.
הזמנו חשבון ויצאנו מהפאב.
יובל הושיט לי את הקסדה, הפעם כבר החזקתי חזק, פחות פחדתי. הרעש של האופנוע מילא לי את האוזניים. שעטנו ברחבי תל אביב, הלב שלי דפק במהירות. פחדתי. אז עצמתי עיניים. נעצרנו מתחת לבית.
את יכולה לשחרר הוא אמר בעדינות.
כשהוא אומר, זה נשמע קל, אבל אני גרועה בלשחרר, כבר שנים שאני מנסה.
כבר שנים שאני מנסה לשכוח, לא לתת לעבר שלי לערער אותי בכל קשר חדש.
אז במקום את הידיים שחררתי את הדמעות. הוא התנתק מהאחיזה שלי, ומצאתי את עצמי על המדרכה יושבת לצידו, זרועותיו מחבקות אותי, ראשי על כתפו.
לבכות בדייט זה נפלא, חושבת לעצמי, הוא מסתכל אליי ומנשק אותי בעדינות, הגוף שלי מגיב במהירות, רוצה כל כך ומפחד כל כך.
זה דייט שלישי, זה הישג לא רע בשבילי לתקופה האחרונה, הרוב נעלמים אחרי דייט אחד, הוא מנגב את הדמעות שלי ומביט בי, בדיעבד אני חושבת שזה היה מבט של רחמים.
בלילה אני חולמת על זרועות אחרות, על עיניים אחרות שצופות בי מאושרת עם אחר, ואין בהן כעס רק אהבה.
עובר שבוע, ועוד שבוע, הבן אדם התאדה, אני עצובה, אבל אני יודעת שלמדתי שיעור בלשחרר ויש בזה הקלה
*תודה לdream.me שהגשימו לי חלום ובמיוחד ל Munkyeong Kim
//יסמין רמון