שבוע מרגש עובר על כוחותינו. משנכנס אדר מרבין בשמחה לא?
חודש אדר הביא איתו שמחה רבה, חודש רווי אירועים. יום נישואים, יום הולדת 30 לבעלי, חג פורים שאני אוהבת כל כך, כי אפשר לשתות עדלאידע ובכלל סיבה להתחפש וליום אחד להיות כל מה שבא לי. השבוע התחיל בחזרתה ארצה של אחותי, לאחר שנה וחודש בטורונטו, קנדה. חזרה שעלתה לי בדם יזע ותשישות, לבסוף היא הגיעה לארץ הקודש+מפגש סוחט דמעות בשדה התעופה. היה לי לא קל. אנחנו מאד קשורות, כמעט בלתי נפרדות ופתאום היא נעלמה, לא ליום יומיים, שנה. הרגשתי כאילו חסרה לי עצם בגוף. השבוע היא חזרה ואני עדיין מתרגשת.
כיף לי, אחותי הגיעה, היא בבית, יש עם מי לשתות קפה, להסתובב, יש למי להתלונן או סתם לרבוץ על הספה. יש לי שני אחים נוספים קטנים ממני, אני הבכורה, ראש השבט, אבל אחות יש לי אחת ועכשיו הפאזל שלם. כולם בבית, אני שלווה, אמא אווזה גאה. עד שהבא בתור ירצה לטוס לטיול, לא רחוק הרגע. כרגע אני מתכחשת, מחבקת את כולם חזק חזק ונהנית מכל רגע.
יום שלישי 11.03 זהו יום הנישואין השישי שלי, שלנו. שש שנים חלפו מאז שצעדתי לחופה עם בחיר ליבי. אותו אחד שהכרתי בצבא, הבחור שעזבתי כדי לטוס לאוסטרליה ולאחר מכן לגור בתל אביב, הגבר המדהים והאוהב שלא יצא לי לרגע מהראש והלב עד שחזרנו אחד לזרועות השנייה והתחתנו. לימים ילדתי את בני בכורי, איתי, המתנה הכי מופלאה שאישה יכולה לבקש. השבוע אנחנו נשואים שש שנים.
לפני שבועיים ישבנו בארוחת ערב עם חברים, אחד החברים הסתכל עלינו ואמר: "מה אתם עדיין מתחבקים ומתנשקים? אתם נראים כאילו רק התחתנתם". האמת שהוא צודק, שאלתי את מאיר בגיחוך: "זה נראה מוזר שאחרי עשור יחד ושש שנות נישואים אנחנו מאוהבים?"
תרשו לי להגיד לכם – זה לא היה קל!
עבדנו על זה קשה מאד ואנחנו עדיין עובדים. אנחנו לא מהזוגות האלה שהכל בא להם בקלות, עברנו לא מעט משברים, מה שזוגות רבים עוברים ב-25 שנות נישואין עברנו אנחנו בשש. ניצלנו. אני לא מתביישת להגיד. ניצלנו מהסטטיסטיקה והוצאנו לה אצבע משולשת.
אין דבר שעומד בכוח הרצון, כל עוד רוצים הכל מסתדר. זה לא פשוט, זה מתיש ומרגיז, עצוב ושמח, אבל אין דבר שבא בקלות וגם אם נישואים באים בקלות זה לא אומר שהם נשארים בקלות. זה דורש תחזוקה שלא נגמרת, אבל כשיש על מה להילחם זה שווה את הכל. לי יש על מה. יש לי משפחה קטנה(בינתיים) ומהממת. היא שלי, אני משקיעה בה, מכוונת, מייעצת ויש עוד הרבה מטרות בדרך אבל מטרת העל כבר הושגה. אנחנו פה, אוהבים וחזקים מתמיד ופה כדי להישאר ולהצליח. אז יום נישואים שמח אהובי, לעוד 120 שנים של שמחה, צחוק,פרגון, חברות טובה ואהבה שלא נגמרת.
חג פורים חל השנה בדיוק ביום ההולדת של בעלי, יום הולדת 30, מחליף קידומת. מה יותר כיף מלחגוג את יום הולדתך מחופשים, לבלות, לשתות, לצחוק ולהשתטות. אני מאחלת לך שחייך יראו כמו החג הזה בדיוק. שלא תהיה ליצן החצר אלא מלך. שתמיד תצחק, אבל תהיה זה שצוחק אחרון. שתדע שגם בחיים נחמד מדי פעם להתחפש, שנה מטרות והסתער עליהם. מי ייתן ותמיד תהיה מוקף בחברים טובים ומשפחה, שהרחובות יצהלו בשבילך וכולם ילבשו חג רק לכבודך.
יום נישואים שמח, מזל טוב וחג שמח אהובי. שנאהב עדלאידע.
//אורטל לוי איבגי