אני בחורה של בוקר. טוב, ככה לפחות אני מספרת לעצמי.
אני אוהבת לקום בבוקר, לפתוח את החלון ושהשמש תשלח את קרניה אל תוך חדרי ותאיר את כולו.
אני אוהבת לקום בבוקר, לדדות אל המקלחת ולצאת משם ריחנית. לא לפני שדאגתי לשילוש הקדוש של פיפי, צחצוח שיניים וסבון פנים.
אני אוהבת לקום בבוקר ולאסוף את העיתון שתמיד נזרק קרוב מידי אל השער ורחוק מידי מהדלת, מה שמאלץ אותי לצעידת בוקר קלילה.
אני אוהבת לקום בבוקר ולאכול את קורנפלקס האלופים של תלמה עם עומרי כספי החתיך על האריזה. מודדת 30 גרם בול (!) , ומוזגת חלב 1%.
אני אוהבת לקום בבוקר ולקרוא את העיתון שלי מהסוף להתחלה – מהטראש אל העמוק, מעבירה דף ואוכלת עוד כף מהקורנפלקס. עד הביס האחרון. נוטלת את מפתחות הרכב בידיי ויוצאת לעוד יום של עשייה. יום שהתחיל מוקדם ולכן אספיק להכניס בתוכו את כל תכניותיי המרובות. זה הכיף של לקום בבוקר – כל היום לפנייך.
קורנפלקס של בוקר עם ספוילר
אז זהו, שלא.
לקום כל יום ב6 וחצי כדי להגיע לאוניברסיטה ב-8 וחצי זה לא כייף. כל הכיף של הבוקר התחלף בקשה על הבוקר. כי הבוקר של 6, הוא לא הבוקר של 8 או 9 האהובים עליי.
את הבוקר של 6 אני מתחילה בנודניק. השעון אולי מכוון ל-6 וחצי אבל לפני רבע לשבע לא תצליחו לראות את גלגל העין שלי. ברבע לשבע פתחתי את העיניים לעוד חמש דקות של התמתחות במיטה. מיד אחר כך מגיע שלב פתיחת החלון שמביא איתו הסתנוורות אמיתית, כזאת שמונעת ממך להסתכל במראה ל-5 דקות הקרובות לפחות. מקלחת הבוקר שלי, שאמורה לעורר אותי, נמרחת על פני רבע שעה, פשוט כי אין לי כוח לזוז וזרם המים מפספס את מטרתו העיקרית – שהיא לשטוף אותי. את העיתון אני לא מספיקה לסיים וקוראת רק את התחזית (מה חם מהרגיל לעונה? אבל לבשתי סוודר!)
קשה על הבוקר.
אז פעם אהבתי בוקר. אולי אני עדיין אוהבת, אבל ללא ספק לא את הבוקר שמתחיל בשעה 6 וחצי.
מאז שהבקרים שלי התחילו להיות מוקדמים מידי, התחלתי דווקא לחבב את הערב. השלב הזה ביום שכל המשימות הגיעו לסיומם – ומה שלא הגיע לסיומו, באופן אוטומטי הועבר ללו"ז של מחר. או מחרתיים.
בערב הכל כיף ויותר וקליל יותר ובסימן של סוף היום. לא צריך להתכונן נפשית למשימות נוספות.
מגיע הערב וסוגרים את החלון, האווירה בחדר הופכת עמומה ורגועה.
מגיע הערב והמקלחת באמת כייפית, מנקה ושוטפת מעליי את כל היום הארוך.
מגיע הערב ואני מכינה לעצמי ארוחת ערב ישראלית קלאסית: חביתה עם גבינה וירקות. פוזלת לעיתים אל הכריות של תלמה שמציצות אלי מהמזווה, אלו ששייכות לאחיי שלא דואגים לפיגורה, וחולמת לתת בהם ביס. אף פעם לא הבנתי את אלו שאומרים שכריות של תלמה זה ממתק! הלו! זה קורנפלקס לכל דבר ומתאים לכל שעה ביום. זה בטח אותם אנשים שמשתמשים בביטוי הלא חוקי הזה "מתוק לי מידי". בכל אופן, כבר הפנמתי שכרגע אני יכולה להרשות לעצמי רק את הכריות שעל המיטה, ולהן אני מחכה כבר מהבוקר. צונחת עליהן באלגנטיות ומשתדלת לפנות זמן לקריאת ספר, אבל בדרך כלל היד שלי פשוט נשלחת אל מתג כיבוי האור.
ארוחת ערב ישראלית קלאסית
מסתיים לו עוד יום ומחר, בשעה 6 וחצי בידיוק, יתחיל אחד חדש. אבל זה בסדר, אני בחורה של בוקר. נראה לי.
// גל סלונימסקי