כששואלים אותי איזו אישה אני רוצה להיות, התשובה היא קלה, אני פשוט רוצה להיות בדיוק כמו סבתא שלי. אני מעריצה אותה, והאמת היא, שנדמה לי שהיא אפילו לא יודעת זאת.
לפעמים היא אומרת לי "אלוהים שלח לי אותך במתנה", כשהאמת היא, שאלוהים שלח לי אותה במתנה. היא החברה הכי טובה שלי. והיא האישה הכי חכמה שאני מכירה.
כשאנחנו מבשלות ביחד אני אוהבת לשמוע אותה מספרת על המשפחה שלה, על הילדות שלה, על השקפת העולם שלה, על ההתמודדות שלה בעולם שבו היא וסבא בנו את הכל בשתי ידיים (יותר נכון ארבע).
והצליח להם יופי – הם מגדלים לתפארת 3.5 ילדים, ו-7.5 נכדים לתפארת. למה חצי אתם שואלים? כי אני חצי נכדה אבל גם חצי בת זקונים.
סבתא שלי לימדה אותי הרבה. ואני גמעתי והטמעתי את הכל בשקיקה.
לפני כשבועיים כשבישלנו ביחד מרק ירוק, שאלתי אותה מי לימד אותה להכין אותו. היא אמרה שאמא שלה, קצת לפני שהתעוורה.
ושאלתי אותה, "סבתא? איזו אמא היא הייתה, אמא שלך?" וישר היא אמרה לי – אמא שלי הייתה בלבוסטה. תמיד הבית היה נקי, ותמיד היה אוכל מכל טוב. והילדים מחונכים.
אמא שלה הייתה מדהימה. בדיוק כמוה.
כשהיינו מנקות יחד, כשהייתי ילדה קטנה, היא הייתה יודעת תמיד אם זייפתי. ואם ניקיתי אבק מסביב לפסלים ולתמונות בלי להזיז היא תמיד הייתה עולה עלי. "שירני", היא הייתה אומרת לי, "כשמנקים צריך לעשות את הכל יסודי, לא לזייף ולא לעגל פינות".
סבתא שלי אישה אלגנטית. היא תמיד מתוקתקת. הבית תמיד נקי. האוכל תמיד טעים. ותמיד יש בשפע. סבתא שלי אישה מאוד מנומסת, אני לא שומעת אותה צועקת, אף פעם לא מקללת, תמיד מכבדת, את כולם. וקודם כל את עצמה. סבתא שלי מתחזקת בהצלחה למעלה מ-50 שנות נישואים עם סבא שלי. וסבא שלי אדם מדהים, הוא עושה בשבילה הכל באהבה.
אני לא זוכרת שאי פעם סבתא שלי הפגינה כוחניות, היא אף פעם לא הייתה צריכה אותה.
סבתא שלי לימדה אותי ענווה, לימדה אותי שחשוב לדעת וללמוד, לימדה אותי לכבד, לימדה אותי לאהוב, לימדה אותי שאישה צריכה לדעת לנהל משק בית למופת – כן כן, משק בית זו לא מילה גסה.
כמי שגדלה עד גיל 12 אצל סבא וסבתא, החלום שלי הוא לגדל ילדים כמו שהם גידלו אותי. לקום בבוקר לחיוך של סבתא, שהכינה לי פיתה עם חביתה וירקות. ואיך היא לימדה אותי לאהוב ירקות.
כשחזרתי מבית ספר חיכתה לי ארוחת צהריים חמה על השולחן, וישבנו לאכול ביחד. והיא שאלה איך היה היום בבית הספר ואני סיפרתי לה. והיא עודדה אותי כשהיה צריך. והתגאתה בי כל הזמן.
כשהציקו לי ילדים בבית הספר, היא לימדה אותי שאני לא צריכה להתייחס למה שאחרים אומרים. ושילדים לפעמים מקנאים.
כשהיא הייתה מספרת לי על חמותה, הייתי מתגלגלת מצחוק. לא היה לה קל אבל היא תמיד כיבדה אותה. וכיבדה את סבא שלי, כי בכל זאת זו אמא שלו.
כשהדודים שלי התחתנו, היא תמיד אמרה, אני לא מתערבת להם בחיים, יש להם אישה ומשפחה וצריך לכבד את זה.
כשסיפרתי לה על החוויות שלי, על רגעי העצב, השמחה, על בחורים שיצאתי איתם, על שברונות הלב שעברתי, היא אף פעם לא שפטה, תמיד חיבקה. תמיד אמרה לי "יהיה בסדר שירני, אני מברכת אותך כל הזמן".
סבתא שלי היא אישה דגולה. היא אישה בכל רמ"ח איבריה. היא מנהלת זוגיות ראויה להערצה, היא גידלה משפחה למופת. גם היום, אפילו שקשה לה, הבית תמיד מצוחצח, תמיד יש מה לאוכל, תמיד יש שפע. תמיד היא מפיצה אהבה.
וזה הכוח של האישה – כמו סבתא שלי, באריזה קומפקטית של 1.50 מ', אבל מאוד איכותית, היא לימדה אותי מה זה להיות אישה.
//שירן היינה