באוגוסט האחרון רכשתי לעצמי את הדבר הזה ששיפר את איכות החיים שלי בכמה וכמה רמות ואני מאוד שמחה עליו וממליצה בחום. אני לא מדברת על מטען לאייפון ברכב, שאלוהים אדירים זה הדבר הכי טוב בעולם כולו. למה לא היה לי אותו קודם, ואני מברכת על זה שהפלאפון של גדי נשבר והוא היה צריך להחליף ולכן קיבלתי מטען. אני מדברת, או יותר נכון כותבת על האופניים החשמליים המתקפלים שלי. וכן, אם מישהו שואל אני בהחלט ממליצה לכולם להתנייד, במיוחד במקומות כמו תל אביב באופניים. זה נחמד, יש שבילים מיוחדים לאופניים, השיער מתבדר לו ברוח מתחת לקסדה שאני חובשת כי הבטחתי להורים שלי, אז השיער לא באמת מתבדר ברוח. אבל חוץ מזה, זה מביא אותי ממקום למקום, ואפשר לקפל אותם וזה נפלא כל עוד זכרתי להטעין אותם אחרת הם נטל במשקל של 14 קילו.
בלי שום ציניות, אני באמת חושבת שההמצאה הזאת, גם של של אופניים רגילים, שיפרה לחלוטין את איכות החיים ואף עזרה להוריד את זיהום האוויר, על פי מגוון מחקרים ודעות, שמודיעות חד משמעית – שאנחנו רוב הסיכויים נמות אבל יומיים אחרי המועד אם כולם יתנהגו יפה.
בשבוע שעבר יצא לי לנסוע הרבה בתוך תל אביב עם האופניים וזה הרגיש מצוין, לא חיכיתי לאוטובוסים ולא חיפשתי אחר חניה ואז אחרי עוד חניה כי התברר שלפי השילוט לא באמת אפשר לחנות שם אלא אם במקרה הייתי ממייסדי תל אביב. ופה נכנסת ההמלצה שלי להשבוע – המלצה חמה ואישית – אם יש אנשים שאתם שונאים ובוודאות יש. אנשים שעשו לכם פעם רע, סתם מישהו שחתך אתכם היום בכביש, אל תאחלו לו למות, מוות זה אומנם קצר וקולע אבל איפה הכיף שלכם? איפה תחושת הסיפוק. ובכן, אם אתם באמת רוצים להרע למישהו תשלחו אותו לרכוב על האופניים שלו/ה בשעה חמש ומשהו אחה"צ ברחוב קינג ג'ורג' לכיוון נחלת בנימין.
אני לא בטוחה אם זה בגלל שתכף פורים ולהקות של פרחות פוקדות את כל החנויות בכדי למצוא פיסות בד מאוד קטנות שאותן יוכלו לרכוש, מה שגורם להן לצאת מכל חנות שיש באותו זמן! בשורה! לא בטור או משהו כזה רחמנא ליצלן, אלא לרוחב כל המדרכה שכבר ככה ביום טוב מכילה עובר אורח צר מאוד, בגודל של עובר. בערך כמו בסרטים שיש מרדפים ותמיד יש דוכני פירות, אז בקינג ג'ורג' יש דוכני פרחות כנראה, זה לא שקראתי להן שמנות, קראתי להן כאלו שמוכרות. פירות. מה רחב מכרה? מזון. בסדר, הן כנראה ממש זונות גם! למה אתן מסתובבות בלהקות בכלל!!! אוף.
בכל מקרה, חוץ מזה, תוכלו למצוא על הרחוב הנפלא הזה דברים שמגלים רק כשרוכבים על אופניים. כמו העובדה שאנשים פתאום נעצרים באמצע הרחוב סתם, בלי באמת סיבה. כאילו מישהו צריך לבוא ולסובב להם את המפתח הזה מאחורי הגב כמו צעצועים ישנים. תאותתו! אליהם מצטרפים האנשים שהולכים ומסתכלים לתוך הפלאפון שלהם, אז הם לא רואים אותי או שומעים כי הם עם אוזניות. שאל הקבוצה היפה הזאת הצטרף איש שקרא ספר בזמן שהוא הלך…אני לא יודעת למה הרי אתה אמור להיות חכם כי אתה קורא ספר, אז אל תעשה את זה אדוני, זה מסוכן. באמת שרכיבה על אופניים נהייתה בלתי נסבלת בגלל שהמון אנשים גם מתעקשים על להיות זוגות מאושרים וללכת יד ביד באמצע רחוב שהוא כל כך צר! וגם לקלוט אותי בכזה דיליי שכמעט גרמה לזה שנהיינו שלישייה.
אם אתם חושבים עכשיו לא לקנות אופניים, זה לא הרעיון. אני פשוט בעד שמישהו (אהמ.. חולדאי) ירחיב את המדרכות ברחובות מסויימים או יעשה על הכביש שביל לאופניים, כי אני לא בטוחה למה קיבלתי עונש כזה שלקח לי עשר דקות לחצות רחוב שלוקח לעלות אותו באופניים שלוש וחצי דקות גג!
//דניאל בוקס