האמת שלא היו לי ציפיות.
כבר שנים לא הייתי במסיבה טובה.
אתם יודעים. מסיבה שבה כל שיר בא לך בטוב. שאתה עוצם את העיניים ומדמיין שאתה לבד לבד, צועק את המילים של השיר בטירוף לחלל של אנשים יפים שממש כמוך צועקים גם הם את המילים של השיר ומדי פעם מגניבים לך חיוך שמאשר לך שהם מזדהים איתך בגלל שגם אתה, ממש כמוהם, אוהב את השיר הזה בדיוק.
מסיבה שבה אתה לא יודע אם מעשנים או לא כי אתה לא שם לב לזה, מסיבה שבה אין יותר מדי אנשים אבל בטח שגם לא מעט מדי. כמות מדויקת של אנשים.
מסיבה שבה אתה חוזר עם רגליים כואבות כי רקדת בלי הפסקה, כי לא יכולת להפסיק לרקוד, כי לא רצית לצאת מהרגע הזה. מהמסיבה.
את התחושות הכיפיות האלו מזמן לא הרגשתי. למעשה, מאז תאילנד כמעט שלא יצאתי למסיבות בגלל הפחד להתנפצות האשליה שאני מסוגל עדיין לצאת וליהנות במסיבות.
כשאני חושב על מסיבה טובה אני עדיין חושב על תאילנד
אבל החברים התעקשו. בכל זאת, אנחנו חייבים להמשיך ולתחזק את תדמית ה"רווק התל אביבי" שטיפחנו במשך יותר מדי זמן.
לא חשבתי יותר מדי, כי אם הייתי חושב על זה אין מצב שהייתי יוצא מהבית ביום חמישי בלילה, אחרי עוד שבוע מתיש שכלל מספר מועט מדי של שעות שינה, מספר רב מדי של שעות עבודה ואפס שעות פלייסטיישן להתאוששות.
החלטתי שאני זורם ויוצא.
הצטרפתי לחברים במועדון קטן עם תור מתארך של אנשים, לא רחוק מהבית, כשבליבי שמחה על כך שבכל זאת יצאתי. לא יוצא לנו מספיק פעמים להיפגש ואם כבר לצאת אז יאללה. מתאים להתפרק קצת במסיבה. מצב נוכחי – אופטימיות זהירה.
עומדים בתור. ארבע בחורות שאני מגיע להן אולי לכתף דיברו ביניהן בשפה שזיהיתי כעברית אבל לא הבנתי את פירושה. התחלתי לסקור את קהל הממתינים לחסדי הסלקטורית ואחרי כמה מבטים נוספים ניסיתי לנחם את עצמי שיש סיבה שהם עדיין בחוץ כי הם צעירים מדי, שתויים מדי וכנראה חמושים מדי. בדיוק לפני שנפלה רוחי, הסלקטורית שלפה אותנו מההמון והכניסה אותנו ללא תשלום פנימה. מצב נוכחי – סקרנות.
מוצאים מקום. בשניות התגנבנו פנימה ומצאנו פינה שקטה כולל מקום לשים את המעילים שלנו. שיר טוב ברקע, שתי ידידות שלא ראיתי הרבה זמן מתקרבות עם חיוכים וחצאיות שאני בטוח שפעם היו ארוכות יותר. מצב נוכחי – כיף לי.
רוקדים. לא מכיר את השיר אבל סבבה לי, הבחור מימין קצת נצמד אלי, הודף אותו בקלות ומחייך. "אף אחד לא בא לריב פה, הוא בטח קצת שיכור", אני מפטיר בעודי מפנה לעצמי משבצת של מטר על מטר כדי לנוע בחופשיות מבלי לדרוך על אף אחד. הולך לבר, מוסר שטר של 50 ומקבל בחזרה רק בירה בלי עודף. אומר לעצמי שגם ברמנים חייבים לחיות ממשהו.
מבט שמאלה ואני מזהה בחורה עם כתר על הראש. חמודה. בטח חוגגת יומולדת. לידה בחור עם סיגר שחונק את כל מי שנושם ברדיוס של 50 מטר. מצב נוכחי – מתחיל להתעצבן.
חצי שעה עוברת. ממש שורפות לי העיניים מהעשן. או מהעייפות. או גם וגם. מתחיל לכאוב לי קצת הגב ואיזו פאקצה ממש נמוכה עם עקבים ממש ענקיים דורכת עלי בעודה שואלת אותי בניב של ילדה בת 6 אם יש לי אש. אמרתי לה, בעודי מדדה על רגל ימין הפגועה מהעקב, שאם היה לי אש הייתי שורף אותה. אני לא יכול לרקוד כי אנשים כל הזמן עוברים במשבצת שלי או דוחפים אותי כי הם חושבים שאני עובר במשבצת שלהם, הדי ג'יי מחרב עוד שיר ממש נחמד עם עוד רמיקס ממש גרוע, הבחור עם הסיגר מסתכן בחניקה אחרי שכמעט שפך עלי בירה ואיכשהו עוד האשים אותי והבחורה עם הכתר על הראש ממש ממש סתומה. מי בא עם כתר על הראש למסיבה?? מצב נוכחי – או הביתה או מעצר.
האמת שלא היו לי ציפיות.
כבר שנים לא הייתי במסיבה טובה.
בינינו? המסיבה הכי טובה היא חתונה
//טמיר זוארץ