מהיום אני קוראת לך ברזל.
המחצב הזה החזק, זה שנורא קשה לכופף. זה שטיפסת עליו כשהיית קטנה בגן כשכלום עוד לא כאב לך חוץ מליפול על הישבן בארגז החול. זה שיכול להיות צבוע בגימורים יפהפיים ויכול להיות עם סדקים של חלודה.
החלטתי לקרוא לך ככה כי את נורא חזקה. גם אם נדמה לך שלא, וגם אם נדמה לך שעכשיו- הכי הכי רע. גם אם תשימי אלף מסכות וגם אם תרגישי שאת נמסה מבפנים, ואת בכלל לא ברזל את אולי, אולי מרגרינה. גם אם תצבעי את המסכה שלך באלפי צבעים עליזים, אבל תרגישי רק שחור עם נגיעות של אפור.
אני פה כדי להזכיר לך כמה את חזקה. כדי לספר לך שלפעמים- אם תספרי מספיק סיפורים לסביבה, בסוף אפילו את תאמיני לעצמך. איך אומרים? פייק איט טיל יו מייק איט? אז אני מרשה לך לפעמים לזייף קצת , ולהאמין שאם תגידי לכולם שאת מאושרת שטוב לך, וששום דבר בכלל לא רע- תביני שהמציאות באמת לא כל כך מרה. את יודעת שאני יודעת. גם כשנדמה לך שנגמר לך האוויר ושהבטן מתכווצת, קחי נשימה עמוקה, תמלאי את הריאות באוויר ותוציאי החוצה. רענון זמני.
and I will try to fix you (תמונה מושלמת + כיתוב גאוני: מהאינסטגרם shimritkl@)
אבל לפעמים תשכחי קצת, ויבוא משהו שישבור. והטמפרטורה תעלה, ואת תרגישי שקצת נהיה לך יותר קשה. וכשתגיעי לרמת רתיחה גבוהה,כזו שתגרום לך לחשוב שאת עוד שניה מאבדת צורה, זו שתציף בך את הזכרונות והגעגוע, ותרגישי שכל כולך לא כלום, רק בעבוע.
אז אני אהיה שם. אני אצוץ לך מעבר לפינה, ואשפוך עלייך קיתונות של מים קרים בדיוק כמו שהבטחתי, כשהיית עוד חזקה עם הצבעים והמסכה. אני אשטוף לך את הדמעות ואנגב את פסי המלח במטלית לחה, אזכיר לך שהדמעות עושות לך טוב לעור, ועוד יותר- לנשמה. אני אשתה איתך בקבוק יין עד התחתית, ואדבר כל כך הרבה שטויות עד שבכלל לא יהיה בטוח שאני מדברת עברית. אם תרצי לדבר אני אשתוק ואקשיב, ובכל מקרה אתן לך חיבוק חזק חזק, אבל לא מכאיב.
תמיד אני אומרת שלהשבר החוצה זה טוב כי כשאת נשברת בחוץ, את יכולה לקום ולבנות את עצמך מחדש. לאסוף את השברים ולהדביק בחזרה. אחד אחד, וגם אם זה יכאב, וקצת ישרוט לך את היד. אבל אם רק בפנים את תשברי,לא תוכלי להגיע אליהם, לשברים.
וישארו לך בפנים המוני רסיסים,שיתפזרו לך לתוך מחזור הדם, ומשם- כבר אין דרך חזרה. הם ייכנסו ויצאו פנימה והחוצה מהלב, וישאירו שם בכל פעם עוד רסיס, ועוד אחד, ומשם, כבר לא תוכלי לצאת.
את הרסיסים האלה, מתוך פעימות הלב כבר לא תוכלי לאסוף בחזרה.
לא תוכלי להרכיב שוב לשלם.
תמונה מתוך האינסטגרם: @shlomitshira
ואת הרי שלמה,את לא מפורקת. את רק קצת, טיפ טיפה כואבת.
את בכלל לא נשברת, את רק טיפה נשרטת.
רציתי לקרוא לך ברזל,
אבל החלטתי לקרוא לך יהלום.
***
להדר. ולכל אחת שאי פעם נשבר לה קצת הלב.
// אפרת בשרי.