לפני כמה ימים ישבתי לאכול חומוס עם זוג מחברי הטובים ביותר, הם יחד כבר שנים והתחתנו לאחרונה, הוא לומד רפואה ועכשיו הגיע לחלק הגניקולוגי של הלימודים ורואה לידות כמה פעמים ביום, אז השיחה זלגה להריונות, לידות וכמובן, הקפאת ביציות.
ככל שאני מתבגרת ואפשר להגיד, מזדקנת, אני מבינה כמה עולם הנשים והגברים חלוק וכמה קשה לי להתמיד במחשבות השוויון האופוריות איתן גדלתי. כשהייתי ילדה לא הבנתי בכלל את ההבדל ביני בתור בת לבין הבנים שאיתי בגן ובכיתה. בערך עד גיל 12 הייתי בטוחה שיש שוויון מלא בינינו להשיג את מה שאנחנו רוצים במידה שנעבוד בצורה שווה, כמובן.
ChristianChan on istockimages
היום כשאני כבר לא ילדה אני מבינה שמלבד הזהות האנושית, אני נאלצת לקבל על עצמי זהות נוספת מבלי שבחרתי בכך, זהות נשית. שלא תטעו, אין לי שום בעיה עם הנשיות שלי. זה הדרך שבו העולם עובד, חיבור בין שני אנשים יוצר בן אדם נוסף וכך אנחנו ממשיכים וביולוגית אנחנו מתוכנתים לזה. הקטע הוא שהיום זה כבר לא הכרחי והתקדמנו מספיק אבולוציונית כדי להבין את ההנחה שלא כולם חייבים להתרבות בשביל להמשיך את המין האנושי ואנחנו לא רק מכונה לייצור זרע ואינקובטור לגידול תינוקות.
והנה אני בת 27, והסביבה כולה זועקת אליי בפרנויה ולחץ כאילו אנחנו בעולם פוסט אפוקליפטי ואני התקווה האחרונה להרביע מחדש את האנושות, וככל שאני מתבגרת זה נהיה גרוע יותר. האמת? אני מרגישה כאילו אתמול עוד הייתי בת 23, בעגלות, חסרת כל אחריות והבנה על העולם, ודקה אחרי זה אתם מצפים ממני שאייצר בן אדם בתוכי ואחרי זה עוד אגדל אותו? בחייכם, אני לא מצליחה להתחייב לברנד תחבושות, להישאר יציבה במידת בגדים ולהחליט על צבע השיער שיהיה לי בשנה הבאה, ואתם רוצים שאגדל אדם?
Spanishalex on istockimages
ואני מבינה את הצורך בהקפאת ביציות, ומפרגנת לכל אישה לעשות מה שהיא רוצה עם הגוף שלה, בין אם זה להקפיא ביציות, לעשות טיפולי פוריות, להביא ילד לבד לעולם או לאמץ או פשוט לקשור חצוצרות, כי זה מה שהיא בוחרת. מה שאני לא מבינה, זה הצורך של כל אדם שלישי שאני מכירה להשליך עליי את הלחץ שלו – שהוא מקבל מאחרים בכלל – כי אף אחד מאיתנו לא היה לחוץ כל כך אם כולם מסביב לא היו לחוצים וכולנו היינו פשוט חיים ברוגע, מזדיינים מתי שבא לנו, בונים זוגיות ותא משפחתי אם בא לנו ועושים ילדים אם בא לנו.
במקום זה, אני צריכה לשמוע בגיל 27 על הלחץ להקפיא ביציות ועל זה שאחרי גיל 30 לידות זה ממש קשה, ושאם אני רוצה ללדת בקלות, אני צריכה למהר ולמצוא זוגיות כי לעשות ילדים לבד זה קשה. גם להיות אם חד הורית זה נורא ואיום. הלחצים ממשיכים: בגיל 35 אני בכלל לא אצליח להיכנס להריון ובגיל 38 כדאי מאוד שיהיו לי ביציות מוקפאות ובגיל 45 אני אשב בבית לבד עם הנר בחושך ואחשוב "למה לא עשיתי ילדים כשיכולתי, מסכנה שכמותי", כי מטרת קיומי בעולם היא ליישב את כדור הארץ, המסכן, יש בו רק שישה מיליארד בני אדם.
erikreis on istockimages
מה שחשוב לי זה שכל אישה שתקרא את זה תבין, הגוף שלך הוא שלך בלבד. אין לאף אחד או אחת הכוח להחליט בשבילך או להלחיץ אותך, הפחד שלהם מבדידות הוא שלהם בלבד ואי רצון להביא ילדים זו בחירה לגיטימית בדיוק כמו הבחירה לייצר ילד ולגדל אותו לבד או בזוגיות.
ובפעם הבאה שמישהו ניגש אלייך ואומר "30 ועדיין רווקה, אה? מה עם הקפאת ביציות?", תראי לו בנימוס את שלט ה-EXIT המהבהב לכיוון היציאה מהרחם שלך.
// לודה גרקו
הפוסט צאו לי מהרחם הופיע ראשון במה וזה