הייתי השבוע בבדיקת דם, והאישה שהתפקיד שלה זה לתקוע את המחט, הביעה נכונות להגיד לי שהיא זוכרת אותי. מה שגרם לי לתהות – כמה פעמים כבר ביקרתי פה בעבר? /איזה רושם עצום אני משאירה על אנשים! כל הכבוד לי. מעתה, אוכל לספר לנכדים שלי שסבתא שלהם עשתה דברים! סבתא שלהם, שהייתה מוכרת לקופת החולים וכפי שזה נראה עכשיו היא גם הייתה מוכרת לרשויות המס, ביטוח לאומי וכל מוסד ממשלתי אחר שהספקתי לפקוד בחודש האחרון. לדעתי התהייה הראשונה היא הנכונה. למה אני עושה כל כך הרבה בדיקות דם? למה אני הרבה אצל רופאים וקופות חולים וכל זה. האם אני נהנית לחיות את גיל 60 בגילאי ה-20 שלי? התשובה היא כנראה שאני כל הזמן הולכת על בטוח, בכל דבר בחיים שלי בערך, בחרתי ללכת על בטוח ולא להתרחק כל כך מהשביל שהתוו לי.
זה היה עד השירות הצבאי שלי, בתוכו וכמובן אחריו לא עשיתי את מה שכולם ציפו ולא הלכתי ללמוד באוניברסיטה או מכללה. גם לא עשיתי את הטיול הזה שכולם עושים אחרי הצבא, למרות שהוא מתוכנן לקרות עוד מעט אבל באווירה רגועה ובטוחה יותר. אני לא באמת אדם של טיולים, אני כן יכולה לטפס על הר, אני כנראה אתלונן כל הדרך במקרה של תנאי אקלים חמים מידי אבל אני כן אהנה מהחוויה. אבל בערך אחרי 10 דקות של "איזה נוף מדהים! נכון שהנוף הזה מדהים?" אני טיפה ארצה לחזור הביתה. אני לא מאמינה באסטרולוגיה אבל קראתי שמזל סרטן הם טיפוסים ביתיים, מכל שאר הדברים שהיו כתובים בחרתי להתעלם כי הם היו לא נכונים בכלל/טריוואליים לכל מזל שהוא וזו הסיבה למה אסטרולוגיה היא מטופשת. זה וכמות הזמן שביליתי באחת העבודות שלי בלצפות ב"זמן מיסטיקה" ולתעד כל אייטם שם בטיים קוד, זה יכול לגרום לאנשים לא להאמין יותר בכלום.
מה עכשיו? אני לא בדיוק יודעת מה הולך לקרות עכשיו. ואני מנסה להיזכר מה עשיתי השבוע. למי שתוהה חזרתי לחפש עבודה. והתמונה הראשונה פה הולכת להיות קורות החיים היצירתיים שלי שעבדתי עליהם המון זמן, הנה הם –
כמו כן, אני אתייחס לעוד נושאים שקרו השבוע, כי אני יכולה. מה שכן, אני לא אתעסק בפרשת "הקומיקאי שאיש לא יודע מי הוא עקב צו איסור פרסום אבל בוודאות כולם יודעים שזה ברלד". אין לי מה להגיד עליו יותר מידי חוץ מזה שכן הכרתי אותו, אפילו שכל מי שפקד את הקאמל מספיק הכיר אותו, אז אני לא מיוחדת באף צורה.
נחזור לדבר עלי, אומנם לא הטרדתי אף קטינה, מצד שני, אני בהחלט יכולה לעבור בתור בת 15 מאוד מוצלחת. ובשבועיים האחרונים מאז שאני כבר לא בעבודה, יצא לי לראות שיש שמש בחוץ והסתובבתי קצת ברחובות, ולכל מקום שהלכתי, אנשים פנו אלי בתור: "ילדה" ו"באיזה כיתה את?". הם אגב יכלו להגיד "איזו", כנראה שהם לא הקשיבו מספיק כשהם היו בכיתה. מעולם לא הטריד אותי שאני נראית ממש קטנה, אבל פתאום זה קצת מטריד אותי. אני חוששת שרושם ראשוני חשוב בראיונות עבודה שהם חד פעמיים ומבוססים לגמרי על רושם ראשוני. ונראה לי שכל מי שעובד לא ירצה להעסיק מישהי שנראית בת 15 כשהוא שואל אותי אם אני יכולה לפקח על אנשים ולהגיד להם מה לעשות.
כל מי שמכיר אותי אגב, יודע שאני לגמרי יכולה להגיד להמון אנשים מה לעשות ובמידה ואין מישהו יותר סמכותי מימני בחדר הם גם יקשיבו, זו עובדה מדעית שנבדקה! מצד שני, אני מאוד אוהבת את הגובה שלי, אני חושבת שהוא יכול להיות מנוצל אולי טיפה יותר טוב, כמו היכולת להיכנס לתוך חללים קטנים מאוד כמו מזוודה ולרכוב על סוסי מרוץ – שני דברים שעשיתי מהם רק חצי, אבל היי לפחות אפשר לחלום בתמונות. בשבוע הבא – יום שישי שוב מגיע.
//דניאל בוקס