מכירים את המכורים לפייסבוק שמסתכלים בו דבר ראשון בבוקר? נעים מאוד, אני נטלי ואני מכורה. לשמחתי בשני האחרון חיכתה לי הפתעה – הזמנה לארוחה שמארגן משרד החוץ יחד עם עיתונאים קולינריים ממקסיקו. שילוב המילים אוכל, עיתונאים ונווה צדק גרמה לי מיד לערוך מכרז בין חברותיי שרגילות לנדב את קיבתן לצרכי הקולינריים. שירן עלתה בגורל.
יום שני, 20:00, אנחנו פותחות שער גדול ומתגלה חצר ענקית שמובילה לבית של נועה ורן. רן, איש יין במקצועו ונועה, דיילת אוויר (הקנאה) מארחים לא פעם בביתם, במסגרת EatWith ובמסגרות פרטיות. הפעם, כאמור, מסגרת פרטית של משרד החוץ. הבית שלהם רווי בפריטים שרן בנה/צילם/צייר/הכין בעצמו מה שתורם לתחושת האותנטיות והחמימות.
הגענו ראשונות ובהמשך הצטרפו חברי המשלחת ובלוגרית נוספת. עשינו היכרות קצרה, הרמנו צ'ייסר צזיקי, ועלינו לחדר האירוח שם התיישבנו בשולחן רחב. עוד כשהיינו למטה, ראינו את התפריט שנכתב על הארון, כך שחיכינו בציפייה למנות.
מהר מאוד הקרח נשבר והמקסיקנים התלהבו שכולנו מבינים ספרדית (ותודה ל"קטנטנות" ול"המורדים"). הם סיפרו היכן אכלו, מה התוכניות להמשך ובעיקר התגרו מתמונות אוכל שהראיתי להם ממסעדות ארצנו. לשמחתי הם הבינו שב־6 ימים אי אפשר לדגום את כל הטוב שיש לארצנו להציע והבטיחו שישובו בהקדם.
פתחנו עם "טינטו-דה-ורנו", קוקטייל על בסיס יין ומיץ מוגז, וקיבלנו סלסלה עם מגוון לחמים, שמן זית ובלסמי וקרפצ'יו סלק עם המון פרמז'ן. הקרפצ'יו היה טעים וחוסל במהרה, והלחם המצוין המשיך ללוות אותנו בכל הארוחה.
המשכנו עם סשימי ילו טייל שהוגש עם טפיוקה ברוטב יוגורט וואסבי. אני לא אוכלת דגים אבל ניכר שהשאר נהנו ממנו.
עוד אכלנו טרטר שייטל שהוגש עם קוביות עגבניות על מצע קרם חצילים, שילוב מעולה שלא הייתי חושבת עליו. הקרם היה מתוק ולא הורגשה המרירות של הגרעינים – ללא ספק עבודה מקצועית.
המשכנו עם כרוביות 'אייל שני סטייל' שנצלו עם מגוון תבלינים. מודה – אני יכולה לאכול כרובית בכל צורה וגם הפעם נהניתי מכל ביס, למרות שעוד טיפה מלח לא היה מזיק.
אח"כ הגיעו 3 סיניות – מאפה בשר שמשוטח על תבנית ומצופה בטחינה. אחת עם עגל, השנייה עם עגל וחצילים והאחרונה פיקנטית. מנה טעימה, חריפה, עוקצנית ורותחת (!) שלא יכולתי להפסיק לנשנש עם הלחם.
בטח חשבתם שעכשיו יגיע הקינוח. אז זהו, שלא, אלו היו הראשונות. הפסקה קלה והמשכנו לעיקריות. ראשונה הגיעה הפולנטה, פולנטה אמיתית, מגרעיני תירס, מחוספסת ועשירה שכל ביס ממנה הרגיש כמו חטא (ותסמכו על המאמן שלי ששילמתי על כל חטא).
לצד הפולנטה הוגש תבשיל שורט ריב עם ירקות שורש ויין אדום שבושל מהבוקר, כך שהבשר היה רך ונפל מהעצם. השילוב של הפולנטה והבשר היה פשוט חלומי.
עוד קיבלנו קבב בולגרי שכולם התענגו עליו. אני אישית קצת פחות התחברתי, אבל אני רגילה לקבב עיראקי. בכל מקרה הוא היה טעים, פשוט לא מעורר השתאות לטעמי.
שנייה אחרי שהתפוצצתי הגיע הקינוח, שלו כמובן שמורה קיבה נפרדת: מלבי עם ריבת ורדים וחלבה אוקראינית שעשויה מגרעיני חמנייה. אני לא מחובבי המלבי אבל חיסלתי את הגביע ויכולתי לאכול עוד.
כנראה שגם אם הייתי יושבת עם העיתונאים האלו על כוס קפה זה היה ערב מוצלח, עם פעילות הסברה יעילה והמון צחוקים. אולם ללא ספק האירוח של רן הפך אותו לערב מושלם, עם המון אלכוהול ואוכל מעולה.
לסיכום:
Must: סינייה חצילים.
שירות: הלוואי ובמסעדות היה כזה.
אווירה: חמימה.
גלוטן Free: אפשר לבקש מראש.
לשיפור: למה לא כל יום מחכות לי הפתעות כאלו?
בתיאבון!
רן ונועה – 054-6960090
// נטלי אליאס
הפוסט כשמקסיקו, קולומביה וישראל נפגשות הופיע ראשון במה וזה