רק שתדע שכמה שניות אחרי שקראתי את ההודעה שלך ירדתי למטה למכולת של עבאד וקניתי שוקובו. האמת היא שרציתי לקנות משהו אחר כי לא היה לי כוח לשאלות של עבאד, כי הוא כבר יודע שכשאני קונה שוקובו זה אומר שמשהו לא בסדר ותמיד הוא אומר לי עם חיוך שזה כמעט 300 קלוריות ותמיד אני עונה לו שזה בסדר ושחישבתי את זה. למרות שלא באמת חישבתי.
אז עשיתי סיבוב וחיפשתי משהו אחר. חשבתי על במבה, אבל במבה זה מלוח ואחרי מלוח תמיד בא מתוק וזה אומר שני ממתקים ורציתי להישאר עם אחד. בסוף נשברתי וקניתי שוקובו. ועבאד ממש ניסה להתאפק וכשהוא שם לי בשקית את השוקובו ואת הווינסטון לייט שלי, לפני שהוא בכלל הספיק, צעקתי שאם הוא יגיד מילה הוא יהיה חייב לקחת ממני את ה־300 קלוריות האלה ולא מעניין אותי איך הוא ייעשה את זה ושזה לא באמת אפשרי.
שתדע גם שזה לא בסדר לכתוב או להגיד כל מיני דברים שאתה לא באמת מתכוון אליהם. כי נשים בלי פיתוח ציפיות זה כמו נבחרת בלי שוער. ואולי זאת לא מטאפורה שתצליח להבין אותה כי אתה לא טוב במטאפורות אבל התכוונתי שנמאס לי לתכנן אתך דברים שאף פעם לא קורים. ונמאס לי גם שהשוקובואים שלי מתבזבזים עליך, כי יש בעולם הזה מספיק דברים רעים שקורים שמצריכים התערבות של גלידה, והייתי מעדיפה לבזבז אותם על טרור, או על הזקן שעבד בעיתון ועכשיו הוא כבר לא וזה כואב לי, או על זה שיש מלא כלבים שאין להם אבא ואימא או על החלום שלי להיות בלרינה שכבר אי אפשר להגיד עליו שלפעמים חלומות מתגשמים.
ושתדע לך גם שעבאד אומר לי כל פעם שאני באה למכולת שאני נסיכה. וגם אתה פעם אמרת לי. אמרת לי כשחזרנו מהסופר והיו מלא שקיות והתחלתי להעמיס ולקחת לי מהידיים, ואמרת שנסיכה סוחבת רק את התיק שלה. והיום אני סוחבת את הפחדים שלך, ואת חוסר האינטליגנציה הרגשית שלך, ועוד צריכה לעלות עם זה ארבע קומות בלי מעלית.
תדע גם שזאת לא התנהגות יפה להופיע מתחת לבית שלי ולבקש לעלות ולהראות לי מלמטה שיש לך ביד שקית עם גומי. ושיש שם בננות טריות ואדום עם לבן, ולהגיד התגעגעתי אלייך, מאמא, את חסרה. כי חסרה אומרים על רבין, או על מורים טובים בישראל, וגם סבתא שלי חסרה לי. מאוד.
פעם עבאד שאל אותי למה אתה אף פעם לא יורד איתי למכולת, והסברתי לו שמכולות מזכירות לך את ההורים שלך, ואת זה שאמא שלך תמיד הייתה צועקת על אבא שלך שהוא לא יודע לבחור מלפפונים ושהוא תמיד היה אומר לה שאם היא לא מרוצה ממנו כל כך אז שתלך היא. ויום אחד היא אמרה לו שנמאס לה ממנו, והלכה למכולת ולא חזרה. ותמיד אמרת שאתה מוכן לעשות בשבילי הכול רק לא לבחור מלפפונים.
בחדר המדרגות בדרך לדירה ראיתי את החתולה הלבנה העיוורת. זאת שתמיד רציתי להכניס הביתה ולא הסכמת כי אמרת שחתולי רחוב לא יכולים להפוך פתאום להיות חתולי בית. ופתחתי את הדלת ועשיתי לה קול שעושים לחתולים כדי שיבואו והיא באה אחרי לדירה. והתיישבתי על הכורסא ופתחתי את השוקובו וחשבתי שאם חתולי רחוב יכולים להיות חתולי בית, אולי עבאד יכול באמת לקחת ממני את כל הקלוריות שקיבלתי ממך.
// אור ויטל
הפוסט השוקובו שאחרי הופיע ראשון במה וזה