חמישי בבוקר והעיניים שלי מסרבות להיפתח. כבר הרבה זמן שלא קמתי לבוקר שלווה בקשיים של ממש לצאת מהמיטה. אחרי חמישה שעונים מעוררים נכנעתי, צחצחתי שיניים והלכתי להכין לעצמי משהו לשתות.
השעה 07:30, אמא כבר יצאה לעבודה ואבא עדיין ישן. השעה 07:30 ואני גמורה מעייפות. הסתכלתי על שקית התה שאמא הניחה בכוס בשביל אבא בכל בוקר, מחכה לקבל את פניו כשיקום, והתרגשתי. העייפות נעלמה במקום.
מי היה מאמין שכוס תה תגרום לכזאת התרגשות מצדי. אבל בתוך עולם בו אנשים מתגרשים על ימין ועל שמאל בלי לשקול צעדים יותר מדי, מצאתי את כוס התה הזאת כנחמה שלי. ההורים שלי נשואים כבר שלושים ושלוש שנים, עובדה שבמציאות של היום נחשבת כדבר חריג. אז לראות שגם אחרי שלושה עשורים הדברים הקטנים האלו שגורמים לקשר להיות מה שהוא קיימים- זה משהו שגורם לי לרצות להוריד בפניהם את הכובע.
אבא שלי עבר ניתוח לפני שבועיים, הנוכחות של אמא שלי בכל התהליך הייתה מלאה. בכל פגישה, בזמן הניתוח ואחריו- היא הייתה שם. גם את ההכנות לשיקום היא ביצעה במהרה ועל הצד הטוב ביותר. וזה לא מובן מאליו- במיוחד כשהיא נכנסה לתפקיד חדש בעבודה- לראות שהזמן עומד מלכת כשמדובר באדם שהיא אוהבת מכל. וכשאמא נסעה לחודש לברלין כדי ללמוד גרמנית, אבא היה שם בשבוע הראשון והאחרון- כי להיות בנפרד למשך חודש זאת לא אופציה. אם אמא תצטרך משהו- אבא יעשה, ואם תצטרך עיצה- אבא הוא האדם שדיע להגיד את המילה הנכונה.
שום חגיגה לא מתפספסת, לא יום הולדת ולא יום נישואין. ומה עם הפרחים? תמיד נשלחים. כשלאמא היה יום הולדת והיא הייתה בהודו באותו הזמן, אבא דאג שתקבל עוגה שתגיע ישירות לחדר שלה, בליווי של זר פרחים עם פתק שאומר הכל בתמצות של כמה מילים בודדות. תמיד יהיה איזה צימר בצפון או סופ"ש מפנק במקום הכי שליו ומרגיע שאפשר. כי זוגיות זה דבר שמטפחים כל הזמן, לא פוסחים על שום מאורע או סתם יום רגיל- לומדים את זה כשמתסכלים עליהם מהצד.
בזמן האחרון הרגשתי שאולי אהבה זה משהו זמני וחולף, משהו שבא והולך כל כמה שנים טובות. כבר התחלתי לחשוש שזה לא קיים יותר, שבמציאות של היום אין זמן להשקיע או שזה לא ממש מעניין. מסתבר שזה עדיין קיים, תחושת ההקלה מצליחה לחלחל כשרואים נתונים מוחשיים בשטח.
מדהים לראות מה כוס תה אחת יכולה לעשות. מבחינתי כוס התה הזאת היא לא סתם כלי חרס שמכיל תיון עם מים וסוכר, מבחינתי היא הרבה מעבר לזה- היא סמל לזה שאהבה יכולה לנצח, שהיא עדיין קיימת. כי זאת לא סתם כוס תה, זאת המחשבה על זה שאבא יקום ויהנה מהפינוק הקטן הזה וככה יפתח את היום.
קמתי בבוקר והתקשיתי לפתוח את העיניים, עשר דקות מאוחר יותר והעיניים שלי הורידו דמעות מרוב התרגשות, מודות לאמא ואבא על זה שחוץ מלגדל ולחנך אותי- הם נותנים לי תקווה שעדיין יש טעם. שיש דבר כזה אהבה. שהיא לא נמצאת רק באגדות ובסיפורים הקסומים.
הפוסט אהבה מהסרטים הופיע ראשון במה וזה