במוצאי שבת הקרובים, כמו בכל מוצאי שבת בחודש האחרון, יפגינו עשרות אלפי אנשים בכל רחבי הארץ נגד מתווה הגז.
אני חושב שאפשר לומר בביטחון שזאת המחאה הכי גדולה על הנושא הכי משעמם שאי פעם היתה פה בארץ. משפטים עם המילים "ביטחון אנרגטי", "רגולטור" ו"הממונה על הגבלים עיסקיים" גורמים לאדם הממוצע להתקף פיהוקים וסכנת נמנמת כרונית בכל חלקי הגוף. מי היה מאמין שתהיה לנו פה בארץ מחאה כזו גדולה על סעיפים של חוזה עם חברת גז. יכול להיות שהמחאה החברתית של 2011 באמת שינתה משהו בתפיסה שלנו?
הנושא כל כך לא סקסי ונשמע כל כך משעמם ומסובך, עד שרבים מעדיפים פשוט להשאר בבית ולהשאיר את ההפגנות לפעילים החברתיים. הרי מה לנו ולגז? מילא קוטג', אבל גז? בשביל פעם בשבוע בקושי שאנחנו מרתיחים מים לביצה קשה נתחיל עכשיו לצאת למחאות? אז לכל המיואשים, יש לי חדשות טובות: מחאת הגז היא בכלל לא על גז!
מי ישמור על השומרים?
איך יכול להיות שהאנשים שאמורים להגן עלינו מפני דורסנות של תאגידים פרטיים מורחקים בזה אחר זה מהדיון הציבורי?
הממונה על ההגבלים העיסקיים (לשעבר), שר הכלכלה (לשעבר), שר האוצר (המנוע מלהגיב מחשש לניגוד אינטרסים), יושבת ראש רשות החשמל (לשעבר) והשר לאיכות הסביבה (שנאסר עליו לבקר את המתווה). כל כך הרבה אנשים מתוך ומחוץ לממשלה שיצאו נגד המתווה, מכל כך הרבה סיבות ומושתקים או מוחלפים בזה אחר זה.
אם אין מי שישמור על השומרים, מי יגן עלינו? האם סופנו יהיה כמו של תושבי ערד שלמרות התנגדות משרד הבריאות, אושרו השבוע עבודת כרייה לידם? מסתבר שעלייה ב 4% בתמותת (מוות) תושבי האזור מסיבוכי ריאה זה מחיר סביר לגמרי לשלם כשחברה כמו כימיכלים לישראל(כי"ל) שבבעלות משפחת עופר, וכמה מיליארדי דולרים מפעילים לחץ על המדינה.
האם זו המדינה שבה אנחנו רוצים לחיות? מדינה שמתנהגת כמו רפובליקת בננות דרום אמריקאית בה מדיניות השלטון מתכופפת כדי לרצות בעלי ממון ותאגידים בין-לאומיים? הרי זה לא אשמת העשירים והטייקונים. אי אפשר לצפות מאנשי עסקים שידאגו בראש ובראשונה לטובת הציבור, זה לא התפקיד שלהם. התפקיד החשוב הזה הוא של הממשלה, הכנסת ואלו שאמורים לאכוף את חוקיה. ועל זה בדיוק כל המאבק הזה!
אנחנו מגיעים לרגע המכריע. הרגע במערכה שבה נקבע את אופיה של המדינה ואיך אנחנו רוצים שכל ממשלה שתקום פה בעתיד תנהג. זוהי רקיעת הרגל הקולקטיבית שאנחנו מנחיתים בנחישות על הקרקע וקובעים: "עד כאן!". העוצמה של הקריאה וכמה היא תישמע תלויים רק בנו. זהו הרגע שבו אנחנו צריכים להתאחד כולנו, להסיר את סמיכת הפליז הנעימה, לקפל אותה יפה על ספת הטלויזיה, להתלבש חם ולצאת לרחובות. כי החורף הגיע.
להפגנות ביום שבת לחצו כאן
// ירון פישלזון
הפוסט המניעים האמיתיים למאבק הגז הופיע ראשון במה וזה