אומרים שככל שמתבגרים, הופכים בררנים יותר. אם בגיל 16 יכולת לזרום על מישהו כי הוא גולש וזה מספיק, הרי שהיום הדרישות שלך מהגבר שאיתך (ומעצמך) גבוהות בהרבה. וגם, הניסיון עושה את שלו ומלמד אותך מה לא מתאים. אבל האם הוא מלמד מה כן?
האם בררנות היא בהכרח חוסר התפשרות או קטנוניות יתר שנובעת מייאוש?
את רוצה גבר מצליחן עם שאיפות, אבל שתבואי לפני העבודה בסדר העדיפויות שלו. שיהיה גבוה אבל שלא תיראי גמדה לידו. שיהיה בן אדם טוב אבל לא פראייר. שיאהב ויעריך אותך אבל שלא יפול לרגלייך. שלא יהיה סחי אבל גם לא סטלן מת. שיהיה משכיל אבל שלא יתנשא מעלייך. שיהיה מושך בעיני כולן אבל שימשך רק אלייך. שיאהב כלבים, בייחוד את הכלב שלך. שיהיה מצחיק אבל לא ליצן.
שיהיה לכם הומור דומה ושחברים שלכם יסתדרו. שיגור בתל אביב אבל שלא יהיה תל אביבי טיפוסי. שיהיה בוגר אבל לא כבד. שיהיה ספונטני אבל לא חסר אחריות.
אחד כזה בתפירה אישית, שהוא קצת מכל דבר, שהוא אמצע… מה זאת אומרת ״אין״?
אז את פוסלת. לפעמים מהסיבות הכי טפשיות בעולם. הוא אשכנזי לך מדי, השם שלו בא לך מקולקל ולדעתך הוא הרבה יותר ״יונתן״ מ״שגיא״. מה זה בכלל ״שגיא״?! ומה זה אמור להביע שהוא לא בא לאסוף אותך? ולמה הוא לא מצליח להצחיק אותך??
את פוסלת את כולם, לכאורה מסיבות מטופשות אבל בעצם מסיבה אחת מרכזית מאד – הוא פשוט לא הצליח לעשות לך את הקווטש הזה בלב. יצאת איתו לדייט-שניים-שלושה ואת כבר יודעת שזה לא ימריא, אבל אין לך סיבה באמת טובה לחתוך ממנו. אז את מתרצת לעצמך שהוא לא היה מספיק שקר כלשהו בשבילך. הרי אם הוא היה האחד שלך, לא משנה כמה מהדברים ברשימת הדרישות שלך מגבר הוא לא יקיים, את עדיין תהיי מעוניינת בו, וההיפך. עצוב, אבל נכון.
ובינתיים, המגנטים שעל המקרר שלך נערמים והתמונות לא משקרות. חתונה ועוד חתונה, כולם מסביבך כן מצליחים למצוא את החצי שלהם. ומה עם החצי שלך? האם להמתין לו או שאולי הסוד טמון בהבנה שאין כזה דבר, ושגם הזוגות על המקרר שלי, שמודים לי על שהשתתפתי בשמחתם, התפשרו בצורה מסוימת כדי להגיע לרגע הזה?
אם תשאלו כל אמא שיש לה בן או בת רווקים היא תגיד לכם שאהבה חולפת, שבסוף נשארת רק חברות. אני בעד להקשיב לאנשים עם נסיון חיים, אבל באמת של החיים, זה מבאס תחת.
בעיקר אם זה נכון.
אומרים גם שהפכים נמשכים. מי הדביל שהמציא את הקלישאה הזו בכלל? הפכים לא משלימים זה את זה- הם רבים, כל הזמן ועל כל דבר. מה כיף בזה? אולי כל האמהות בעולם צודקות וצריך פשוט למצוא מישהו שיהיה ״חבר״, עזר כנגדך כזה. אחד כזה שתוכלי להיות הכי את לידו ושיקבל אותך בזכות היתרונות ולמרות המגרעות שבך.
אולי הסוד הוא בלהפסיק לחפש גברים שהם אתגר, כאלו שבגלל שהם לא מושגים מהרגע הראשון גורמים לך להתנהג כמו סתומה לידם, לאבד שליטה, לשכוח שגם את שווה וכנראה שגם יותר מהם. הרי את הכי קולית בעולם כשזה מישהו שבא לו עלייך יותר מאשר לך עליו ואת מאבדת את כל הקוליות הזו כשהמצב הפוך.
ובכלל, איך זה שהבחורות הכי מוצלחות הן אלו שתמיד לבד? כמה חברות יש לך שאת לא מבינה איך לא חטפו אותן? איך אף גבר לא רואה בהן את מה שאת רואה? איך אף גבר לא רואה בך את מה שהן רואות בך? בואי נודה על האמת, זה כנראה כי פסלת את אלו שכן הצליחו לראות בך את מי שאת. אז עד שיגיע האביר על הסוס השחור (כי הרי ידוע שהאגדה על הסוס הלבן היא שקרית), המקום על המיני מקרר בדירת הרווקות שלך ימשיך להצטמצם. ובמסיבת הרווקות שלך כנראה שכולן יחתכו מוקדם כי הן יצטרכו לשחרר את הבייביסיטר. ואולי תהיי האחרונה שתתחתן. אבל לפחות, תהיי האחרונה להתפשר.
// דנה רובין
הפוסט עוד נפסול את כולם הופיע ראשון במה וזה