את מחייכת. אני יודע שאת מחייכת.
לפעמים את גם עצובה וגם את זה אני מרגיש, אבל רק כשהמצב ממש רע.
תכלס? רואים עליך שאת מאושרת. איך שאת מתמלאת מהדברים הקטנים, הלוואי שהייתי מתלהב ככה כמוך, הלוואי שהיינו נשארים ילדים. איזה כיף לראות אותך שמחה על הבוקר, צובעת את החיים בצבעים אחרים.
גם כשכועסים עליך את לא נוטרת טינה. קצת מורידה את הראש ונשארת במקום, אבל ישר מתחנפת ומבקשת סליחה. הלוואי שיכולתי להיות כמוך ולתת חיבוק לאדם שעשיתי לו רע. לא לברוח מהאמת, ממה שבאמת קרה.
איך לא מצאו דרך להכפיל את האופי שלך ולהעביר אותו לכל האנשים בעולם, שגם הם יבינו את מה שאת הבנת מזמן על הקיים. לא יהיו עוד מלחמות ולא הייתה שנאה, רק מנה גדושה של שלום ואהבה. מן חלום רטוב שכזה, אולי אפילו לא היינו מתגייסים לצבא.
והכסף? הוא לא היה נהפך למטרה. היינו מסתפקים בשמש שיצאה בשמיים, מארוחה טעימה עם המשפחה, ופשוט מלהיזרק על איזו מיטה חמה.
איזו מציאות מדהימה.
אני רואה אותך נהנת מאותם דברים שמהם נהנת כשהיית ילדה. בלונדינית שכמוך, לא השתנת בכלל. אני לא אשכח את התקופה הזאת שרצת בדשא כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם. תמיד היית השחקנית הראשית וחיפשת תשומת לב, שיגעת אותי עם האנרגיות שלך. עכשיו אני מבין כמה אני מרוויח מכל שנייה איתך.
אני לא יודע איך אפשר יהיה לקום יום אחד ולא לראות את החיוך שלך על הבוקר. אני לא יודע מה אני אעשה כשאת תלכי לי. קשה לי להאמין שאפשר יהיה להחליף אותך ולמצוא מישהי חדשה. אני לא יודע אם אי פעם אתגבר עליך כשהנורא מכל ייקרה. אבל אני מנסה לא לחשוב כי אני אוהב אותך, באמת, כאילו היית הילדה היחידה שלי.
לפעמים כשאני מסתכל לך בעיניים, הגדולות והמבריקות האלה שלך, אני די בטוח שאת חושבת על אותו דבר. ״אתם כל מה שיש לי״ ולא מעניין אותך שום דבר. את אמיתית ואומרת מה את רוצה, בלי אינטרסים, בלי שום כוונה רעה.
כיף איתך, באמת. רק אל תלכי לי, את חשובה לא רק לי, גם למשפחה. את מלכדת אותנו ומהווה דוגמא לכולם, לדרך שבה אדם צריך לקבל את האחר, לשקט הפנימי שלא נמצא ברובינו, אבל הוא כל כך חסר. את ההוכחה שאפשר רק טוב בלי רע, והדבר היחיד שאת מבקשת, זה רק לקבל קצת אהבה בחזרה.
ואת מחייכת, אפילו כשאת ישנה. אני יודע שאני רץ איתך בחלום שלך ואת מאושרת.
את תמימה.
רק רציתי להגיד לך תודה.
// גבריאל מנדלר
הפוסט חיוך אנושי הופיע ראשון במה וזה