מסדרת את הקאן, שני מוטות נמוכים, חצי גיליון נשען עליהם, הדוק בקליפסים כסופים. חושך מוחלט, תאורה נקודתית על הקאן, ועל שרפרף מלא אקרילים צבעוניים ומגוון עפרונות B.
אוספת את שיערי וניגשת לעשות פליי לאלבום של רדיוהד ביוטיוב.
יד שמאל על הדף, יד ימין נשענת עם העיפרון ויוצרת קונטורים אבסטרקטים כהים. הדף מתמלא ברבע העליון מצד ימין, צורות קשוחות בכהותן. הייתי אומרת שהתמונה שיש לי בראש קצת שונה, ולמרות המטרה היא להגיע לדיוק המירבי, אני בוחרת ללכת עם הרגש. אקספרסיוניסטי משהו.
לאט לאט ועם היי אנד פליי אני מתחילה למלא את הדף בשלל השראות חיי, קצת דארקי, קצת חושני ומלא באנרגיה. לבסוף, הנוקשות מחליטה להיות אסרטיבית והקונטורים יוצאים ישרים ומדויקים.
ועכשיו הגיע החלק האהוב עלי – החלק האחרון, אולי טיפה לפני, של השפיכות צבעים. מחזיקה את האדום, אבל בא לי קצת בורדו. לוקחת את השחור ומתחילה לערבב. העירבוב, אחת הפעולות המדהימות שיש. אפשר לראות אין סוף של גוונים.
אני מתחילה להרגיש שאני מגיעה לשיאי, הגוף כבר רוצה לנוח, ועדיין אי אפשר.
שופכת את הצבעים על הנייר. בלי לחשוב יותר מדי על יציאה מהקווים, אבל עם מחשבה על הקומפוזיציה. מורחת עם האצבעות את הגוונים בצורה איטית ונעימה כמו נגיעה בגוף חלק ונעים. לוחצת על השפורפרות, מוציאה מהן את כל התכולה, מוציאה מהן הכל, עד שכבר לא ישאר כתם. מורידה את הקליפסים לאט לאט, מניחה את הנייר על השולחן בחוץ.
הולכת לשתוף את הידיים, מסתכלת במראה, טוב, לא רק את הידיים, אלא גם את הפנים והשפתיים שנצבעו באדום צהוב.
נשכבת על המיטה, נאנחת בעדינות.
תודה לעצמי על השקט.
ניפגש בפעם הבאה, אחרי ערב של יין ובמה שעליה… סבלנות.
// ליהי מלמד
הפוסט אורגזמת צבעים הופיע ראשון במה וזה