שלוש שנים עברו מאז אמרת את המילה האחרונה, שלוש שנים ובמבט אחד אני מבינה ששום דבר לא השתנה.
לא פעם תיארתי את הרגע בו נפגש אבל לרגע לא דמיינתי שבאמת אתרגש, כי עבר זמן והטינה תפסה את מקומה המכובד וככל שאתה מתקרב אני מבינה דברים בדיעבד.
חיוך מבויש, עיניים מופתעות, חיבוק קל וידיים נמענות, בעיקר מללטף את הפנים החלקות, בעיקר כדי לא להשבר ולהתחיל לבכות.
בירה, סיגריה, דיבורים של פה ושם, היינו יחד ארבע שנים וגם אם רציתי וגם אם עבר זמן הרגש לא נעלם. עוד בירה, עוד סיגריה והחיוך כבר לא מבויש, יש לך כל כך הרבה דברים להגיד לי ולי הכל נשמע פתאום ממש מטופש.
אני סוגרת את המעיל בעצבים ומתחילה בהליכה מהירה לעבר האוטו, אתה הולך אחרי ומנסה להסביר ואני צועקת שתפסיק לחזור על הדברים כמו איזה מוטו כי כבר נגמרו לך המילים ולי נגמרו הדמעות, אז אני טורקת את הדלת ומסתכלת עליך במבט של אדישות.
"את אמרת שזה בסדר", אתה צועק מבעד לחלון, "את חיבקת חזק ולחשת לי- בוא לישון", אבל עכשיו הלב כואב לי ואני לא מצליחה לסלוח, הדמעות לא מפסיקות לזלוג ומציפות את הסלון וכל מה שבא לי זה פשוט לברוח.
ויש בי כעס ונוצרה בי חרדה, יש בי פחד ואפילו קצת שנאה, על ארבע שנים בהן הבטחת לי הכל, ארבע שנים בהם אמרת שתחזיק חזק ולא תתן לי ליפול.
כוס היין הריקה שלידי מחזירה אותי לימים רחוקים והתמונות רצות ומחייכות מתוך האלבומים, כי כשנכנס יין יוצא סוד, ועכשיו… הגעגוע הוא שתפס את מקום הכבוד.
ובין בכי לצחוק אני מבינה שיש בי כעס ונוצרה בי חרדה, ואולי השנאה מקורה באהבה של ארבע שנים בהן הבטחת לי הכל ועוד שלוש שנים בהן לא הפסקתי לסבול, כי שבע שנים שנים זה הרבה זמן רק בשביל לומר "התגעגעתי", ובכלל לא רציתי שזה יצא כל כך דרמטי.
אז הנה אני כותבת אליך בפעם האחרונה, רק כדי לומר שהתגעגעתי קצת והזמן לא באמת עושה את שלו, ארבע שנים לימדו אותי לאהוב ושלוש שנים לימדו אותי מהי שנאה, תודה שלקחת אותי לקצוות ובגלל זה נשארתי שפויה והאמת היא שיש לי עוד מלא דברים להגיד אבל זה סתם מכביד והיין דווקא כן עושה את שלו ואני כבר דיי שיכורה, אז בנימה זו אסכם בקצרה- שלום ולא להתראות נשמה.
// שירי אביב
הפוסט לא מבזבזת זמן הופיע ראשון במה וזה