לא פעם גברים מעקמים פרצוף או זורקים עקיצה לאויר כאשר מתגלה שיש לי ידידים. ידידיי הטובים בני המין הזכרי הם ללא ספק החברים הטובים שלי באמת. הם אמיתיים איתי ולא מפחדים לפגוע ברגשותיי, הם זמינים בכל רגע ולעולם לא יגידו לי לא, ולא בגלל שאני בחורה אלא בגלל שככה גברים מתנהגים לחברים שלהם – הם אחים ומתנהגים ככה במלוא מובן המילה. במובן הרומנטי גברים יכולים לאכזב, לפגוע, לשקר (שקרים לבנים לשאלותינו הדרמטיות) אבל במובן החברי הם היחידים שאני יכולה לסמוך עליהם.
נפגעתי מחברות – חברות במרכאות – לא פעם במהלך השנים, אבל הבנתי שממש כמו ברשתות החברתיות – צריך לעשות סינון חברים ולמחוק או להתעלם ממי שהתגלתה כלא אמינה, לא אמיתית ופשוט לא חברה. היה שלב בו הרגשתי שסיימתי את הסינון ועליי לדאוג רק לאישור בקשות חברות חדשות, אבל תמימותי בגדה בי שוב והבנתי שתמיד יש הפתעות בחיים וצריך להיות בעמדת מגננה בכל שלב ועם כל אחד.
התייחסתי אליה כאל משפחה, אחות נוספת, אין התחשבנויות, אין התנצלויות, לא צריך לחשוב על כלום כי הכל מובן ביננו. אנחנו לא צריכות לדבר כדי לדעת מה השנייה מרגישה. תמיד נעים לי לידה גם אם אני מוותרת על דברים שאני אוהבת בשביל לעשות משהו שיעשה לה כיף, כי היא אחותי.
מתוך: istockphoto
התאכזבתי ממנה פעמיים. בפעם הראשונה הלב שלי אמר לי שסליחה זו לא מילה גסה ואין לי בעיה להגיד אותה אלף פעמים בשביל חברה שלי, בשביל אחותי. אז אמרתי, והכל חזר להיות טבעי כלא היה. היה כיף לחזור לפינה החמה שלא שופטת ושאפשר פשוט להניח עלייה את הראש ולקבל את המילים הנכונות. בפעם השנייה כבר לא הרגשתי כלום, נאטמתי, נפגעתי ובכיתי כאילו איבדתי בן משפחה. הרכות, החמלה העדינות שלה נעלמו, היא שכחה מכל השנים, שכחה שאפשר להגיד לי הכל ולכל דבר יש פיתרון, היא שכחה שהיא אחותי. הפינה שהייתה שמורה לי עברה לחברות האחרות. תמיד היו לה המון חברות, אני תוהה היום האם ממלאות את מקומי?
אני יודעת שהיא נפגעה ממני גם, אבל הפינה שלה אצלי בלב מתוחזקת וקיימת תמיד. כי היא אחותי.
מתוך istockphoto
מידי מספר שבועות אני בודקת ברשתות החברתיות מה שלומה, כיף לי שטוב לה ואני עצובה שאני מבחינה שהעיניים השמחות לא באמת שמחות- כי אני מכירה אותה, היא אחותי.
אני נזכרת בבדיחות שלנו ושאני שמחה או פגועה אני כמעט מחייגת את המספר שלה שעדיין שמור באותו אופן. אני עדיין לא מבינה למה היא עשתה את מה שעשתה אבל גם לא אכפת לי, משפחה לא בוחרים. והיא… היא אחותי
// נטע נתיבי