"שמע לי, אתה סיימת, רואים את זה בעיניים שלך. אתה לא תעבוד יותר בשביל אף אחד".
הוא אמר לי בהחלטיות אחרי שסיפרתי לו שגל הפיטורים בחברה שעבדתי בה שטף גם אותי.
לפני שנים הוא היה במצב דומה. בועת ההייטק התפוצצה, והוא, אז מנהל בכיר באחת החברות הגדולות מצא את עצמו בבית. עם לא מעט חששות הוא החליט לצאת לדרך עצמאית. היום הוא יודע שזו היתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבל בחיים. יש לו זמן להכין לילדים אוכל לביצפר, לחכות להם בצהריים עם המבורגרים על האש, ובין לבין לעשות את מה שהוא הכי אוהב – להפוך בתים הרוסים ליצירות אומנות.
עמדתי שם והסתכלתי עליו בזמן שכיסה את החור שנפער בקיר של הילדה, הקשבתי לסיפור שלו ובראש רצו לי מיליון מחשבות. השורה התחתונה של כולם היתה שנמאס.
נמאס לקום בבוקר ולעשות משהו שאני לא אוהב, נמאס לדבר עם לקוחות ולשכנע אותם שהחברה שלנו הולכת להכניס להם יםםםם של כסף, נמאס מארוחות צהריים ב"ארומה", נמאס לחזור הביתה בשמונה וחצי בערב רק כדי להיזרק מול המחשב כי אני חייב לא לעשות שום דבר לאיזה שעתיים.
נמאס לראות אחרים עושים את מה שאני רוצה לעשות וחיים את החיים שאני רוצה לחיות, נמאס להיכנע לפחדים מדרך העצמאית ולא בטוחה ונמאס לעשות את מה שאני באמת אוהב רק כאיזה משהו מהצד.
אבל הכי? נמאס לי מזה שנמאס לי.
אז קיבלתי החלטה שלשם אני לא חוזר. יוצא לדרך שלי, יוצא להגשים את החלום. זו היתה ההחלטה הכי קלה והכי קשה שקיבלתי בחיים.
לא היה קל לסרב להצעות עבודה בברלין ודבלין או למשכורות מפתות בתל אביב ורמת החייל, לא היה קל להסתכל לאשתי בעיניים ולהגיד לה ש"די, עד כאן, אני סיימתי לעשות כסף בשביל אחרים" בזמן שמתקשרים מהבנק לשאול מה עם הכסף שלהם.
זה לא היה קל אבל הרגשתי שאני חייב. הסתכלתי אחורה והבנתי שבשנה האחרונה לא היה לי יום אחד ששמחתי לקום לעבודה, ולא הייתי מוכן להמשיך ככה.
נכון, ידעתי שהכי קל זה לחזור למסגרת המוכרת של תשע עד שבע עם משכורת מסודרת בעשירי. הכי קל זה להיות הראש הקטן שבא למשרד, מתקתק עבודה וחוזר הביתה עד ליום שלמחרת בלי יותר מדי דאגות.
זה כל כך פשוט כשהעבודה היא 5 ימים בשבוע וזהו. קבועה, מסודרת, צפויה.
כל כך קל בטווח הקצר – כל כך מתסכל בטווח הארוך, ואני, שיודע כמה החיים האלה הם לא בדיוק הדבר הכי צפוי בעולם, החלטתי שעד כאן.
מאז, כל בוקר אני קם עם מלא רעיונות ומלא פחדים לגבי כל אחד מהם. לומד ומגלה על עצמי כל יום דברים חדשים כמו למשל שגם אם אתה איש מכירות מעולה, למכור את עצמך בכמה מאות שקלים יכול להיות הרבה יותר קשה מלמכור פאזל לילד בכריסמס ב-25 פאונד, תהליך הגירה לארה"ב/קנדה/אוסטרליה עם קורס ללימוד שפות לאיזה מליין מערב הסעודית ב-2000 יורו, או שטחי פרסום באיזה אתר טורנטים מפוקפק בתקציב של 10,000 דולר…
בונה את הכל מהיסוד. לומד להעריך את כל מה שאני כבר יודע, ומפסיק לחשוב שאני לא יודע מספיק. מגלה מה אני לא יודע ומוצא דרכים ללמוד ובעיקר – מגלה בפעם המי יודע כמה שהדרך להגשים את החלום הגדול שלך רצופה בהגשמה של המון חלומות קטנים.
צעד אחרי צעד, לבנה אחרי לבנה – בסוף זה קורה.
// אלון יעקובי
הפוסט עובד על חלום הופיע ראשון במה וזה