אם יש דבר אחד או שניים שכדאי שתדעו עליי בתור העוקבים שלי זה שניווט זה לא הצד החזק שלי. אף פעם לא התמצאתי בדרכים, אבל זה גם אף פעם לא עצר אותי מלהגיע לאן שאני רוצה. במקרה הכי גרוע הגעתי אל דרך ללא מוצא- מה שדרש ממני במקרה המבאס לעשות סיבוב פרסה ובמקרה המבאס עוד יותר לשלם אגרה. אבל ברוב המקרים פניה שפספסתי בדרך פתחה בפני דרכים חדשות.
Jose Romussi
לפני שנתיים החלטתי לעזוב את הבית של ההורים שלי וזוגיות בתנאים טובים. הייתי מוכנה לוותר על הכול (גם על הסוזוקי בלאנו הלבנה שלי) רק בשביל לחפש את המשמעות שאבדה לי. הדבר היחידי שיצאתי איתו מהבית כצידה לדרך היה תוכנת ג'י.פי.אס פנימית שההורים התקינו לי בגרסה חינוכית מעודכנת: "ללכת בעקבות החלומות שלי".
הליכה שגרמה לי להרגיש לפעמים מעין אבירה בלי א'- שיצאה להרפתקה חדשה ולא נודעת על דברים מכל הסוגים- גם כאלה שלפעמים אין לך זמן לחשוב עליהם. לצלול לעומקם של דברים- גם כאלה שלא באמת חשובים. גיליתי שעומק זה דבר מסוכן לעתים קרובות ולכן נדרש ממני להיות אמיצה והפעם עם אלף.
אלף במובן המקראי שלה שמשמעותה שור וצורתה כראש השור. שור זועם כמו במלחמת שוורים. כזה שנקלע לזירת מלחמה על החיים שלו. והכלי הנשק היחיד שבאמצעותו הוא אינסטינקט ההישרדות שלו שגורם לו להוריד קצת את הראש, להנמיך את הציפיות לכיוון הקרקע שהופכת לענן אבק מתזוזת הרגליים שלו אחורה וקדימה בעצבים. עצבים שמטעינים אותו במספיק אנרגיות לקחת תנופה ולהמשיך לרוץ בכל הכוח בכל פעם שאיזה אידיוט מנפנף במטפחת אדומה ובטוח שהוא איזה מטדור. ואני- אם יש משהו שמטדורים לא יודעים עליי זה שהסיכון האהוב עליי הוא ללכת עם הגב קדימה ומרפקים הצידה.
Jose Romussi
זאת כוחה של המילה שהרימה את הראש שלי מעומק המחשבות התקועות ברצפה, זאת כוחה של המילה שהבריקה מחדש את משמעות השחור שלי בעיניים וזאת כוחה של המילה שהצליחה להחזיק את המבט שלי ישר, אל עבר זירת העתיד, ולהיענות בביטחון לאתגר המורכב לחיות במציאות שלנו. כי אבות אבותינו הכינו לנו את הקרקע שאנחנו ממשיכים לעבד בעיבודים שונים: "אם תרצו אין זו אגדה" במילים של אמא שלי, מאמינה גדולה- "אם את רוצה משהו את תשיגי אותו." או במילים שלי: "ארץ האפשרויות האמיתית נמצאת תמיד בבחירה שלך".
כמו כל אישה-אבירה שיוצאת לדרך חדשה, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא: מה אני אלבש?! ישר הלכתי לביתה של "הבוחנת מבחוץ", מעצבת אופנה שאני מאוד אוהבת, הסגנון שלה מדבר בעד עצמו: "אין לי תיאור מדויק יותר- זה כמו להסתכל במראה ברגעים מסוימים וברגעים אחרים מבלי להבין, זה כמו להסתכל על ההיפך הגמור ממך. זה כל היופי שבדבר".
ואם כבר לקחת את החיים בהליכה אז בסגנון שלי כמו שאני אוהבת- על עקבים. יש לי אוסף של זוגות נעלי עקב שאני מתאימה אותם לפי קצב ההליכה שלי באותה תקופה. הזוג היחיד שקשה לי להתרגל אליו הוא בעיצוב עקב אכילס. זה העקב הכי גבוה שלי. אני יכולה לרקוד איתו שעות עד שקשה לי להתכופף בחזרה למציאות. לרדת ממנו זה סוג של נחיתת אונס על הקרקע. ואחרי זה שקט. שקט מסתורי ולא ידוע. שקט שגורם לי להבין שאולי הלכתי רחוק מידי וכבר אף אחד לא מבין. ואחרי זה… חישוב מסלול מחדש.
// מיה יצחקי
הפוסט ארץ האפשרויות הופיע ראשון במה וזה