לפעמים אני מדמיין איך אני אוזמן להתראיין בתוכנית לייט נייט אחרי שאני אצליח ואתפרסם, בעוד מליון שנה או שנתיים. אני אשב בכורסא לא באמת נוחה מול מראיין זחוח ואצטער שאין משהו טיפה יותר חריף ממים מינרליים בכוס שמולי. אולי אחרי עשר דקות של ראיון מעמיק נעבור לשאלון מזורז, כזה שהיה פופלארי כשיאיר לפיד עשה מה שהוא באמת טוב בו.
אז מה הדבר הראשון שאני מסתכל עליו באישה? עזוב זה צפוי. תן לי משהו עם בשר. אבל הוא יתעקש וישאל אותי- אוקיי, מה סקסי בעינייך? ואני אחייך כי וואלה הוא שיחק אותה עם התמרון הזה, ואגיד לו: שוני. אז הוא יבקש ממני לפרט (בחיים האמיתיים כנראה שלא אבל אני רץ עם הדמיון שלי פה אז על הזין), ואני אגיד לו: פשוט ככה. אני אוהב אנשים שונים. כאלה עם טויסט. זה לא רק סקסי בעיני, זה גם מחמם לי את הלב ומעלה לי חיוך ועושה לי נעים וגם לפעמים קצת דקירות קנאה באומץ הזה. במקרים קיצוניים, אני אוסיף, זה מחזיר לי קצת אמונה במין האנושי.
אני, בלוק טיפה שונה
קאט מהראיון המדומיין הזה. אני בנתיים בדירת שותפים בגבעתיים, והמראיין המלוקק בכנסת. מה יותר גרוע, קשה לדעת. אני עוד לא אומר את זה בטלויזיה, אני כותב את זה בבלוג עם 11 עוקבים. אבל זה בא מהלב וזה מה שחשוב. קשה לי להסביר את הרגע המחוייך הזה שאני חווה כשאני רואה אנשים שנראים קצת אחרת. או אנשים שהם בכלל קצת אחרת. את עם השיער הורוד, ואתה עם הקעקועים, וכל אלה עם השיער הארוך- אין צורך אפילו להסביר.
החברה הישראלית קונפורמיסטית עד בחילה. אני בן שלושים ואחת וכל יום כמעט קורה לי משהו שמזכיר לי את החרם הראשון (ולא האחרון) שעשו עלי ביסודי בכיתה ב'. סירבתי לעמוד ליד הגדר של מגרש הכדורגל ולצעוק "מוות לערבים" לתוך רחוב רביבים בגבעתיים, שכנראה היה מטרה מאוד נחשבת להסתה בישראל ב1992. אחר כך עשו עלי חרם כי אני לא מאמין באלוהים. אחר כך הפסקתי להתעניין בסיבות (אני בטוח שהיו כמה מאוד יצירתיות).
בהחלט ניתן לראות שאני קצת שונה
מעילי עור וניטים, מוהיקנים, שיער צבוע, גברים עם חצאית סקוטית, זוגות מעורבים, זוגות חד מיניים ואנשים שהולכים עם קערת פסטה על הראש לא מסוכנים לשלמות החברה. לא יותר מילד בן 7 שחושב שיש דבר כזה ערבים טובים. ביקורתיות, העמדת פנים שפעם היה פה יותר טוב או שפוי ופחד מהלא מוכר לעומת זאת מסוכנים מאוד. כן, זה כיף לרכל על מישהו שעובר עכשיו בשדרה ונראה כאילו שהוא חצי חייזר. אבל אם אתה יושב על ספסל בשדרה ומרכל על חייזרים אז אח שלי, המצב שלך לא בהרבה יותר טוב ממנו, אם בכלל.
חזרה לראיון המדומיין שלי. צלם, צלם את העטיפה של אלבום הבכורה שלי. תודה לז.רץ שהיה איתנו הערב. לא לא, תודה לכל מי שמעיז להיראות טיפה אחרת. יחי ההבדל הקטן? לא. יחי כל ההבדלים בעולם.
// זהר רץ
הפוסט יחי ההבדל הגדול הופיע ראשון במה וזה