לא, שלא תבינו לא נכון, הנסיך שלי לא הלך, הוא פשוט מעולם לא הגיע. אל תסתכלו עליי ככה, אני ממש לא אחת שמצפה לאחד כזה עם כתר משובץ אבני רובין מבריקות ואיזה ווסט פרווה דלמטית שמדבר במילים גבוהות וטון מגוחך להפליא, לא.
כבר זמן מה אני תקועה על חג הפורים הזכרי. כל בחור מחופש, וכל יום באותה התחפושת. הם מתחזים לנסיכים וגם לא מסתירים את זה. ברחוב שלי תוכלו למצוא את כל סוגי הנסיכים העתידניים: נסיכים עם זקן, נסיכים על גלגלים, נסיכים עם שרוולי קעקועים, נסיכים שלא מתקלחים, נסיכים מחוקים מסמים ונסיכים ששוכבים עם נסיכים אחרים. את כולם אני אוגרת תחת קטגוריה אחת כוללת – ההיפסטרים.
ההיפסטרים פעילים בעיקר בלילה, אלרגיים לסאחים ומוזיקת מיינסטרים. הם מסתובבים בחבורות המוסרות מסר פשוט לעוברי האורח (you can't sit with us) ונושאים עימם מצלמה שמתעדת כל רגע בחייהם. את ההיפסטר הממוצע תוכלו למצוא במקומות שונים, העיקר שיהיה רקע גרפיטי שחוק מאחוריו, או למשל, בבית הקפה השכונתי בו ההיפסטר מכיר את כולם. כולן. כל המלצריות, הכוונה. שמתישהו-בשלב מסוים בחיים- הם זיינו.
הסצנה המתבקשת היא כמובן שלום-שלום אך כוללת בתוכה שני צדדים מנוגדים. צד א' (נקרא גם- ההיפסטר): "היי מותק אפשר אמריקנו קר בלי חלב (אני טבעוני, רגיש ועוד מעט אברר לאן את יוצאת היום בערב)" ואת צד ב' (המלצרית היפה והעייפה): "בטח (מעניין אם תרגיש שירקתי לך בקפה)".
והנה הגעתי לבעיה. המלחמה. מה עדיף? בחור רגיל, בלי שום סממן מיוחד, כזה שמהפקים רק מלהסתכל עליו או היפסטר שנראה מיוחד, אבל בעצם כפיל מדויק של שאר החברים שלו. BY THE WAY – מה כל כך מיוחד בחבורת גברים מזוקנים עם טוניקה שחורה, שרוול על יד אחת, צורה גאומטרית חסרת משמעות על היד השנייה וקארבר ללא שימוש בכלל? נכון – הוצאתם לי את המילים מהפה. גם בהם אין שימוש.
יש שמועות שהם עוסקים באמנות, כי הם עמוקים וכואבים.
יש שמועות שהם רגישים לאור הבוקר ובעיקר מרוששים.
יש שמועות שהם המציאו שם בדוי ועוד גרים אצל ההורים.
ויש אותי, שמעדיפה נסיכים.
// עדן אשלי
הפוסט הלך נסיך – יבוא היפסטר הופיע ראשון במה וזה