אפשר להתחיל בידיעה שארוחת ערב בהוטל מונטיפיורי היא תענוג שלא שוכחים זמן רב. אין מה לעשות – המסעדה שכל תל אביבי שתשאל מכיר, היא באמת ה– מסעדה הכי מדויקת בעיר. שילוב מושלם של אווירה ייחודית ואוכל מרגש.
אז ביום ההולדת שלי ידענו שזה המקום המושלם לחגיגות. ואם עסקנו בחגיגות – כבר בעלייה במדרגות האבן לבניין הרגשנו משהו אחר. הרגשנו לרגע בצרפת. פריז. לא בארץ. המארחות חייכניות ואדיבות ישר הושיבו אותנו בחלל הפנימי והמקסים שהרגיש לרגע כמו סלון פרטי של מארחים אי שם באירופה. מסביבנו תיירים. המון תיירים. מה שהוסיף לתחושה הקסומה שנחתנו לרגע – לשעות בודדות – בחו"ל בלי צורך לארגן מזוודות ולעלות על שום מטוס.
זאת לא הפעם הראשונה שלי במונטפיורי וגם לא השנייה והשלישית. מודה, אני מאוהבת במקום ובאווירה המהפנטת שלו, אבל לפתע ראיתי בתפריט הידוע והקלאסי מספר מנות חדשות שלרובן גוון אסייתי עם טיפול אירופאי קלאסי. ליבי נשבר כשגיליתי שהוציאו מהתפריט את המנה האהובה עלי – סלט "שאב ראשו" אבל התנחמתי בעובדה שאוכל תמיד לאכול אותו במסעדת בראסרי (האחות המגניבה של ההוטל).
אבל לפני האוכל – האווירה.
כמובן שאם רוצים להעצים את החוויה – צריך יין! לקחנו בקבוק שרדונה של פלטר וגמענו אותו במהירות כאילו לא היה. נכון, אנחנו אוהבים יין, אבל השרדונה של פלטר פשוט יורד בגרון כל כך בקלות ובטבעיות שאני מאמינה שלא רק אנחנו סיימנו אותו בלי בעיות.
בהוטל יודעים לתת שירות, יודעים לתת חיוך ובעיקר יודעים שהלקוח בא לחוות חוויה – וזה מה שהם נותנים לו. לא תמצאו לכלוך על השולחן, לא תראו מלצרית עם פנים נפולים ולא ברמן מפהק – כולם פה שמחים ואלגנטים ועוד לפני הביס הראשון רציתי להגיד להם שנהנתי.
אבל הנה הביס הראשון –
בעצם, זה לא היה ״ביס ראשון״ זה היה ״אני רעבה אז בואו נביא את הכל לשולחן יחד״.
יונתן הלך על שרימפס קריסטל עם אטריות צלופן, בוטנים וכוסברה. השרימפס היה פיקנטי כמו שצריך כשבעצימת עיניים שלח אותו היישר לאסיה. אושר בצלחת.
והגיעה גם הסינטה עם ליים, צ׳ילי ירוק ואוזו. מנה כלבבי. הבשר היה נימוח, עמוס בפלפל אבל עם טעמים עדינים ומעט חמצמצים שגרמו לכל המנה להיות קלילה ונעימה. לצד הסינטה נחתה על השולחן גם מנת רביולי כמהין עם קרם אספרגוס – כל מה שטוב בצרפת טוב גם בתל אביב. שלמות היא לא מילה גסה ולכן אשתמש בה – שלמות.
הזמנו גם אווז, אני לא יודעת למה – כי לרוב אני לא אחת שמתפריט שלם כל כך אבחר דווקא את החיה הזאת אבל החלטתי שאם כבר החלפתי קידומת מותר ורצוי שאתחיל לנסות דברים חדשים. ובטח במסעדה כמו ההוטל – שבה שווה לנסות הכל. מנת האווז ״פקין״ עם הוייסין וג׳ינג׳ר הייתה מעלפת! מתקתקה קלות ובעיקר טעימה מאד. שוב לא יכולתי שלא לתהות עם עצמי – איך כל החבורה של R&M מצליחה כל פעם מחדש?
סיימנו עם האוכל. האווירה במקום שקקה חיים ולא יכולנו להרשות לעצמנו ללכת הביתה ככה סתם. אז קינוח. ברטין שוקולד ויסקי עם קרמל. לרוב כשאומרים לכם במסעדה שמדובר בשוקולד עם ליקר מסויים (במקרה הזה ויסקי איכותי) אפשר להרגיש את האלכוהול כאילו הוא היה פה פעם, כאילו הוא כבר לא פה. בהוטל לא כך הדבר – בסוף הביס, ממש לפני שמסתיימת לה הארוחה – הוויסקי קופץ לך בפה, ממש כאילו סיימנו עם צ׳ייסר מהברמן.
כולם יודעים שאין טעויות בהוטל, כולם יודעים שזאת אחת המסעדות השוות שיש לישראל להציע – גם אני ידעתי. אבל עכשיו אני גם יודעת שאני חייבת להגיע יותר. שלא תבינו לא נכון – לא מדובר מסעדה זולה, אבל – וזה אבל גדול – גם לא שברנו את החזיר בשביל זה. אין ספק שאם אני צריכה לאכול ארוחה אחת איכותית ביותר בחודש – זה המקום בשבילי. ככל הנראה שגם בשבילכם.
// יעל מונרוב
הפוסט המקום החם בעיר הופיע ראשון במה וזה