אני לא יודע עוד כמה זמן תצליחי להחזיק מעמד בלהופיע כל כך הרבה זמן על בימת חייך מול הקהל שנקרא- העולם. אני רק יודע שזה לא ימשך עוד זמן רב.
את שוכחת שגם השחקן המוכשר ביותר באיזשהו שלב יורד מהבמה ומהדמות שאליה נכנס וחוזר להיות עצמו.
מאז שנפרדנו עברת את האודישן שעשית לעצמך. ויתרת על החזרה הגנרלית ונכנסת ישר לתוך סבב הופעות מצליח שאף פעם לא מסתיים. הופעת בכל מקום. מופע יחיד. את היית השחקנית הראשית וכל השאר היו רק ניצבים.
הפכת כל מקום שאליו יצאת להופעה מאולתרת, כדי להשכיח אותי ואת הכאב. הטקסטים היו אותם טקסטים רק הקהל היה משתנה.
התאמנת שעות על החיוך שלך מול המראה, חיפשת בו כל פגם שלא חלילה יגרום למישהו להבין שאת בסך הכל שחקנית מקצועית שלוקחת ברצינות את עבודתה.
השתמשת בתפאורה הכי יפה שיש- הבגדים שלבשת הפכו אותך ליפה עוד יותר. המעריצים גדלו. ההצלחה הייתה מסחררת. מהצד כולם חשבו שאת מאושרת מתמיד, שלא נשברת מאז שהכל נגמר. שחזרת לחיים שאיתי כביכול היו רדומים.
משהו כאן כבר לא היה הגיוני- זה או שכולם תמימים או שאת שחקנית כל כך אמינה.
גרפת מחמאות מעשרות גברים שחיכו לך כמו טרף קל- התמונות שהעלאת בתדירות קבועה לא השאירו מקום לדמיון. נתת לכולם את התשובות עוד לפני ששאלו את השאלות.
לא השארת ספק לאף אחד- הבמה הייתה שייכת לך.
ואני, שמכיר אותך קצת יותר מהקהל בהופעות שלך יודע – בסוף היום, כשהמסך יורד והאולם חוזר שוב להיות ריק – את חוזרת לעצמך, לתוך המציאות שממנה את כל כך מנסה להתחמק. את שוב לבד עם עצמך, בדיוק כמוני.
מורידה את האיפור ואת מסכת האושר שתפרת בגאונות כמו מעצבת רגשות מוכשרת שיודעת להדביק צבע אור ללב חשוך. נכנסת למיטה, מסתכלת על התקרה ושוב הגעגוע והכאב באים לארח לך חברה עד הבוקר הבא.
עכשיו השקט הוא הצופה היחידי בחדר. אין מחיאות כפיים סוערות ומבטים זולים מעיניים מפשיטות. אין למי לעשות הדרן אחרון. עכשיו זו את, האישה שאהבתי, שכואבת בדיוק כמוני, ששואלת איך הרסנו אהבה שכולם ניסו לגלות את סוד ההצלחה שלה. הכל בגלל אגו מטופש.
אז תמשיכי לשקר לכולם ולך. שם, על בימת חייך. שמאז שהכל נגמר את מאושרת ושמחה. שאת לוקחת את החיים בקלות ואין דבר שיכול לגרום לך לעצבות. תמשיכי לשחק במקצועיות רבה את תפקיד "הרווקה שטוב לה לבד".
ואני, שהייתי המעריץ הכי גדול שלך, שהעריץ את מי שאת ולא את ההצגה שאת מציגה, שהתאהב בחסרונות שלך, שאהב אותך בפיג'מה ובלי איפור – אני אמשיך לי לדרכי, לאהבה חדשה.
היא לא תהיה שחקנית מוכשרת כמוך- היא תחייך כשטוב לה ותבכה כשרע לה. היא תהיה כנה, אמיתית ובעיקר פשוטה. בדיוק כמו שאת היית רגע לפני שעלית לבמה.
לכי לישון כי כבר מאוחר. את צריכה לקום מוקדם. סבב ההופעות עדיין לא נגמר ומחר מחכה לך הופעה חדשה.
רק אל תשכחי דבר אחד קטן- גם מחר הלילה יגיע שוב כי הוא חייב ואיתו יופיעו הגעגוע והכאב כי מהכל אפשר לברוח אבל לא מהאמת.
// מאור אדרי
הפוסט הייתי המעריץ הכי גדול שלך הופיע ראשון במה וזה