הבלוגרים שלנו פתחו בבית חומוסייה של צבר, שנתנה להם השראה לכתוב על דברים שעושים בחוץ אבל אפשר לעשות בבית
את סוף השבוע האחרון העברתי בציריך. מה עשיתי שם? אני גם שואלת, אני בכלל חשבתי שאני בדרך ללונדון, אבל איכשהו מצאתי את עצמי בעיר הקרה, היקרה והמשעממת בעולם.
אז מה עושים? נחים. החלטתי לעשות לעצמי סופ"ש של מנוחה ופינוקים במלון- הבאתי ספר, לקחתי את כל עיתוני סוף השבוע, דאגתי לבגד ים והחלטתי להעביר יומיים של פינוק במלון ולידו- במיטה, בג'קוזי, בבריכה, בחדר הכושר (נגיד), בארוחת הבוקר ובמסעדות שליד. כמו כן, דאגתי לכמות מופרזת של שוקולדים שווייצרים מעולים ואת הלפטופ החלטתי להשאיר בבית, עם כל המשימות שמחכות לי בפנים. היו לי את כל האמצעים ליומיים של כיף.
אז איך היה? לא רע. ביומיים הספקתי לסיים את כל התשבצים בעיתון (כן, גם את הקשים וגם את ההיגיון), לקרוא עוד מאה ומשהו עמודים בספר שלי, לצבור מאתיים שעות בג'קוזי, לשבת עירומה בסאונה המשותפת (סתם, נראה לכם? חשבתי על זה לרגע ואז השתפנתי), לישון, ובעיקר להשמין (ידעתי שהייתי צריכה ללכת לחדר כושר). פה ושם גם דיברתי עם חברים מהארץ בעזרת המלבן הקטן שלי ואז קרס הווטסאפ והשאיר אותי עם עצמי. להפתעתי, היה כיף.
אז מה הבעיה? לאורך כל סוף השבוע הזה לא הייתי יכולה שלא לחשוב – מצד אחד אני בחו"ל, והרבה אנשים היו רוצים להתחלף איתי עכשיו. מצד שני, כמעט את כל הדברים שעשיתי בסופ"ש הזה הייתי יכולה לעשות גם בבית. אז נכון, בבית אין לי ג'קוזי עדיין, אבל את סוף השבוע האחרון הייתי יכולה להעביר בים, וזה אפילו יותר שווה. בבית גם אין לי שוקולדים שוויצרים, יש רק שוקולד פרה, אבל זה הרבה יותר מרזה. וחוץ מזה, הבית בא עם אקסטרה של חברים שגם אפשר לראות ולשמוע, לא רק לדמיין בעזרת הווטסאפ.
אז למה הייתי צריכה לנסוע עד קצה העולם (טוב, לא עד הקצה, רק עד לשוויץ) בשביל לנוח? למה הייתי צריכה להגיע לעיר זרה ומשעממת כדי להעביר סופ"ש רגוע שמתרכז בעצמי ובכיף שלי? טוב, התשובה הברורה מאליה היא שזאת העבודה שלי. העבודה שלי מאלצת אותי לפעמים להגיע גם למקומות כאלו, ומצד שני משכנת אותי בבתי מלון מפנקים שמאפשרים לי את המנוחה הכיפית הזאת.
אבל התשובה האמיתית היא שבבית אני פשוט לא מספיקה. כשאני בבית אני מחויבת להוא, וצריכה להספיק את זה, ומפה לשם אני כמעט אף פעם לא עוצרת ליום- יומיים של מנוחה, יומיים שמתמקדים בלא לעשות כלום. יותר מזה, כשאני בבית לא נעים לי מעצמי להעביר סתם כך יומיים של עצלות, אני מרגישה שאני מבזבזת זמן, אני כועסת על עצמי על הדברים שדחיתי, על המשימות שעדיין לא השלמתי.
אז אחרי יומיים של מנוחה בציריך שאלתי את עצמי אם אני באמת לא מסוגלת לעשות את זה גם בבית. אני באמת כל כך עסוקה בחיים ובשגרה היומיומית שאני לא יכולה לעצור? אין מצב! אני חייבת ללמוד לעשות את זה גם פה, אני חייבת להתחיל להקדיש זמן לעצמי במקום שאני הכי אוהבת, בבית שלי.
אז מה החלטתי? בפעם הבאה אני נחה בבית. אבל באמת. מתנתקת מכל המשימות, סוגרת את המחשב, מביאה מלאי של עיתונים וספרים, מזמינה משלוח טעים (הייתי מבשלת אבל אני רוצה שזה יהיה מפנק, הבישול שלי לא מפנק), ושוכחת מכל הצרות ליום – יומיים של כיף עם עצמי, בבית שלי.
כי אחרי הכל, הכי כיף לעשות את זה בבית.
//נעמה גל