כשהייתי קטנה ממש התלהבתי מכוכבים נופלים. אני זוכרת שבנסיעות ארוכות עם המשפחה בשעות הערב הייתי מסתכלת מהחלון, מחפשת ומחפשת אותם. מבקשת משאלה מכל דבר זוהר שזז בשמיים (בד"כ מטוסים). בכל שנה באוגוסט כדור הארץ חולף בשובל רסיסים שמותיר אחריו כוכב שביט, ויוצר מחזה מרהיב של "כוכבים נופלים". אולי ראיתם את הפרסומים לפני כחודש לצפייה במטר המטאורים במצפה רמון. אבל מצפה רמון זה רחוק, ובפעם האחרונה שנסעתי לערבה עם האוטו שלי, שחגג השנה יום הולדת 20, הוא חזר הביתה על גרר ואני על אוטובוס.
Kolby on flickr
בכל שנה אני רוצה ללכת לראות את מטר המטאורים הזה אבל תמיד הנסיעה הארוכה מגבילה אותי, ואני מוותרת מראש. השנה החלטתי לנסות לראות אותו במקום יותר קרוב. וככל שניסיתי לחשוב על מקומות טובים לראות את הכוכבים באזור המרכז, הבנתי דבר עצוב מאוד – אין מקום כזה. השתלטנו על הכל, כמו מושבה ענקית של חיידקים זוהרים. מחקר חדש גילה עד כמה התופעה חמורה. 99% משמי העולם הם קורבן לזיהום אור. זה לא כמו שזה נשמע, האור לא מזוהם בכימיקלים וחיידקים, אבל המשמעות היא שאורות הבתים, פנסי הרחוב והכבישים מפריעים לראות את שמי הלילה בצורה הטבעית, החשוכה, שרק בעזרתה ניתן באמת לדעת אם אנחנו מביעים משאלה על כוכב נופל או על כלי טיס שהזדמן לאזור. ואם אנחנו לא יכולים לראות את הכוכבים, לא פלא שהרומנטיקה נעלמה מהעולם!
אגב, בקרוב לא רק הדייטים הרומנטיים לאור הכוכבים יהיו נחלת העבר, אלא גם הדייטים על חוף הים. למה, אתם שואלים? כי לפי הכתבה הזאת, שכתבתי לפני זמן מה ל"זווית", החול הולך ונעלם. כן כן, שמעתם נכון. והוא לא סתם נעלם, לוקחים לנו אותו. מסתבר שהחול הימי (בניגוד לחול היבשתי) הוא משאב אטרקטיבי מאוד לענפי הבנייה והסלילה, בשל זמינותו ועלויות השינוע האפסיות שלו. אבל המדינה לא מגבילה מספיק את כרייתו ולכן נשקפת סכנה ממשית לחופים. כרייה מאסיבית של חול מאזורים רדודים פוגעת בהזנת החול לחופים וגורמת להצרה משמעותית של רצועת החוף. אז בעוד כמה שנים, החופים יהיו צרים כל כך שאם לא תזמינו מראש מקום על החוף, כנראה שתצטרכו לקחת את הבירות שלכם ליער ירושלים.
TLVshac on flickr
אבל למה אנחנו עסוקים רק בעצמנו? אורות פנסי העיר וכריית החול לא מפריעים רק להבעת משאלות ולדייטים רומנטיים בחוף, אלא גם לצבי הים (תמיד הם סובלים מאתנו, מסכנים). מסתבר שהמחפרן ששואב את החול הימי עלול לשאוב גם צבי ים, שגם ככה לא נשארו הרבה מהם. ואיך פנסי העיר מפריעים? מזמן ידוע שאורות העיר מבלבלים את צבי הים הקטנים שבוקעים בחופי הארץ, אשר רגילים להסתמך על אור הירח בדרך אל הים, ובגלל אורות העיר מאבדים את דרכם. אך מחקר חדש מראה כי נקבות הצבים שמגיעות לחופינו מושפעות גם הן מאורות העיר.
Monteregina (Nicole) on flickr
מסתבר שאמא-צב מעט ביישנית ולא אוהבת שמאירים עליה כשהיא מטילה ביצים. אפשר להבין, גם צבים צריכים קצת פרטיות! הצבות חוזרות להטיל כל שנה באותו חוף בו בקעו, אך כאשר האורות בחוף חזקים הן יעברו להטיל במקום אחר, חשוך יותר. זה דווקא חיובי באיזשהו אופן, כי כך אנו יודעים היכן מרוכזים הקנים שלהן, ויכולים להגן עליהם. אבל בינתיים, כשאתם עושים טבילת לילה בחופים החשוכים, תיזהרו לא לדרוך על קני הצבים, ועצה שלי, תיזהרו מגנבים, שלא תחזרו הביתה בלי בגדים. יכול להיות מביך…
// תמר שטרצר
הפוסט לאן נעלמו החול והכוכבים? הופיע ראשון במה וזה