קרוב לוודאי שכולנו שמענו את המשפט שבכותרת בגרסה אחת או אחרת בחיים. סביר להניח שגם השתמשנו בו בעצמינו. מגוון תירוצים, החל מ״בדיוק יצאתי מקשר״ ועד ל״אני לא מחפש קשר רציני כרגע ואני לא רוצה לפגוע בך״. המטרה העיקרית של המשפטים האלו היא כמובן למזער את הפגיעה בצד השני.
אבל מה קורה כשהמשפט הזה נזרק לאוויר קצת מאוחר מדי, אחרי שכבר צללת פנימה, זה כבר סיפור אחר.
״את מדהימה, את מושלמת, מגיע לך יותר ומי שיזכה בך יהיה מאושר״. משפטים במנטרה שחוזרת על עצמה. מילים נבובות מתוכן. מחמאות במסווה של שקר לבן.
ומה אם אני לא רוצה את היותר הזה? מה אם אני רוצה בדיוק את מה שאתה מסוגל לתת לי כרגע וזה מספיק טוב בשבילי?
ואם אני כל כך מדהימה ומושלמת איך זה שאתה לא חוטף אותי? איך זה שאתה נותן למישהו אחר לזכות בי אם כל מה שאתה אומר עליי נכון?
אני רוצה להאמין לך כשאתה אומר לי שאתה זה שדפוק, באמת. אני רוצה לחשוב שאצלי הכל מעולה ושההפסד הוא כולו שלך. אבל האמת היא שההפסד הוא שלנו. והאמת היותר גדולה היא, שאתה פחדן.
כשהייתי ילדה קטנה שעוד מתגנבת למיטה של ההורים (כשהם עוד היו ישנים במיטה אחת), ראיתי על השידה של אבא ספר, ״גברים ממאדים ונשים מנגה״. אני זוכרת ששאלתי את אמא למה הגברים והנשים לא חיים ביחד, בכדור הארץ. היא אמרה לי שזה בגלל שנשים וגברים הם יצורים מאוד שונים זה מזה.
השנים עברו והניסיון לימד אותי מה הייתה כוונת המשורר. זה נכון, אנחנו באמת מאוד שונים. החברה לימדה אותנו לחשוב שגברים הם חזקים. לא מפחדים מכלום. וזה נכון, אתה באמת חזק. ראית דברים בחיים שחישלו אותך מפני הכל, אתה לא רואה בעיניים כשיש לך מטרה, אתה מטפס עוד ועוד בסולם השאיפות העצמי שלך, לא עוצר לרגע. אתה חותר קדימה ומזיז כל מכשול שנקרה בדרכך. אתה עמוד התווך של המשפחה שלך ותמיד יודע מה לעשות. אתה מזהה הזדמנויות ויודע גם לנצל אותן, אתה חסר עכבות וסנטימנטים. חד כתער, אנליטי, רציונאלי.
הרגש הוא חולשה, הבכי – מעידה. אתה כאן רק כדי לנגב לי את הדמעות ולהרגיש קצת יותר גדול לידי. אבל ברגש, שם אתה נופל. כי אתה כל כך מפחד להרגיש, להיחשף, להיפגע.
אתה מפחד ממשהו טוב שיוציא אותך משליטה, מהרגל, ממצב שבו אתה מכיר את עצמך בצורה מסוימת ופתאום מגיעה מישהי שגורמת לך לראות במראה מישהו שהוא אתה, אבל קצת שונה. גבר קצת אחר, קצת רגיש ופגיע. ואת הגבר הזה אתה לא מוכן לראות.
אולי כי בפעם האחרונה שראית אותו, זה היה אחרי שמישהי שברה אותך ואתה פשוט לא מסוגל לתת לזה לקרות שוב. אולי כי הפחד שלא תוכל לכבוש כל אחת ברחוב משתק אותך. אולי כי אני פשוט לא האחת ששווה את היציאה מה comfort zone שלך, ואז זו באמת לא אני, אבל זה גם לא אתה, זו פשוט מישהי אחרת. אולי אני בכלל לא חלק במשוואה הזו שלך. אולי. ואולי אתה סתם פחדן.
אבל בפעם הבאה שתגיד למישהי ״זו לא את, זה אני״, תחשוב, למי בעצם אתה מתרץ?
// דנה רובין
הפוסט זו לא אני, זה אתה הופיע ראשון במה וזה