שתי בעייתיות נפגשות לדינר. היא תמיד בעייתית (לא אוכלת לא כשר ו/או דברים נאים ועוד מגוון דברים שלא מוצאים חן בעיניה באותו הרגע), אני בעייתית כל פעם שאני מחליטה לעשות אתגר פליאו. אז החלטנו ללכת על מקום קלאסי – הבראסרי, שם התפריט מגוון מספיק כדי שכל אחת תמצא מה לאכול, ותמיד ידוע מה עומדים לקבל. ואם רוצים משהו חדש, לרוב התפריט מציע גם ספיישלים טעימים.
אמצע שבוע והמקום מלא כרגיל (לא חושבת שאי פעם ראיתי אותו במצב אחר), הזמנו שולחן אבל למזלנו התפנה מקום על הבר והחלפנו מיקום בהקדם (לעולם לא אצליח להבין אנשים שמעדיפים לשבת בשולחן ולא על הבר). הברמן היה אדיב וישר הוציא לנו צלוחית עם פרוסות לחם עסיסיות, חמאה ופלפל חריף בשמן וסייע עם בחירות השתייה, היא בירת סן מיגל (25 ש"ח) ואני כוס רוזה "חרוצים" (32 ש"ח) מותג הבית של R2M.
התחלנו עם שתי מנות מהספיישלים שהופיעו באותו הערב בתפריט: סלט עגבניות, בזיליקום, מוצרלה באפלו משובחת ושמן זית (38 ש"ח). יש שיחשבו כי זאת מנה פשוטה, אבל מדובר בקלאסיקה שאם נעשית עם מוצרי גלם איכותיים, היא נפלאה. מנה נוספת מהספיישלים, היתה סבי'צה אנטיאס עם יוזו (פרי הדר שמקורו בסין), גרידת לימון, בצל סגול וכוסברה (52 ש"ח). מנה עם "עוקץ" לימוני, ואני נהנתי מכל פיסת דג שמנמנה.
לעיקריות נבחרו שתי מנות מהתפריט הקבוע: סינטה עם פלפל, שמנת וברנדי (128 ש"ח). כאן מגישים נתח של 300 גרם, שהוכן למידת עשייה מדוייקת. מנה נפלאה לקרניבורית שכמוני. לתוספת בחרתי סלט עגבניות בצל וכוסברה, כדי ל"רענן" מעט את הבשר. היא בחרה עוף צלוי עם טרגון וראשי שום אפויים (76 ש"ח). זאת עוד קלאסיקה שתמיד בתפריט ואני נמנעתי שנים מלהזמינה בגלל הטרגון (לא מתחברת לטעמי האניס על כל סוגיהם), הופתעתי לגלות כי מדובר במנה טעימה והעוף היה נימוח ועסיסי.
לקינוחים המשכנו בקו הקלאסי עם פנה קוטה (38 ש"ח) וצלחת גבינות (42 ש"ח). לאורך כל שהותו (הארוכה) על הבר, התחלפו אנשים מימיננו ושמאלנו, ומדי פעם מצאנו את עצמנו בשיחות מרתקות עם אנשים שמעולם לא הכרנו קודם, וכנראה שלא ניפגוש בהם בשנית – היתרונות בישיבה על הבר מבחינתי.
לאחרונה נראה כי בכל שבוע נפתחת מסעדה חדשה בתל אביב. ולרוב כדי להתבלט, ללא מעט מהם יש קונספט מאוד ספציפי. על כן נחמד לעיתים לבקר במוסדות הקולינריים המוכרים. כאלה עם רמת השירות גבוהה, ומנות מדויקות ושאתה יודע מה אתה מקבל. קלאסיקה אינה מילה גסה.
בראסרי – אבן גבירול 70, ת"א
// רוית שם טוב
הפוסט קלאסיקה עירונית – בראסרי הופיע ראשון במה וזה