עליתי ככל בוקר, אפופת שינה, לאוטובוס הצפוף לכיוון העבודה. התיישבתי ושמתי אוזניות כדי לא לשמוע את ההמולה סביבי. לאחר שלוש תחנות התיישבה מולי בחורה נאה עם פרצוף מוכר. בהיתי בה מאחורי משקפי השמש וניסיתי להבין מאיפה היא מוכרת לי. לאחר דקה נפל האסימון – היא אקסית. היא אקסית של האקס.
תוך נבירה עמוקה בזכרונות שלי גיליתי שאני יודעת עליה הרבה יותר ממה שהיא הייתה שמחה לדעת. למשל את העובדה שהיא אוהבת שמורידים לה סטירת לחי מצלצלת וקוראים לה בשמות-השם-ישמור וגם קצת חונקים. שובבה, אני חושבת לעצמי. היא נראית ככה סתם באוטובוס, ככל בחורה אחרת. עוד כמה דקות מחשבה גורמות לי לתהות ומעט להיבהל – אם אני יודעת עליה פרטים כאלו אינטימיים, מה לעזאזל בחורות אחרות יודעות עלי?
Universal Pictures UK דברים שאני יודעת על האקסית
הן יודעות על כל השמות המטופשים שהמצאתי לו? ועל הלילות שבהן שיחקנו ברצף חמש שעות זה לצד זו, יחד עם עוד שלושה חברים בסקייפ באיזה משחק מחשב? ואולי מאקס אחר הן שומעות על הטיול ההוא שעשינו לנחל, רק שנינו והטבע? או על הפעם ההיא שקראתי לו בטעות "אבא" והוא דפק לי מבט של "מה לעזאזל…?" וגם אני קצת, לעצמי.
יותר מכך, התחלתי לחשוב על העובדה שגם אחרי ששחררתי מהאקס הוא בכלל לא נמצא במחשבותיי, אני עדיין מרגישה איזושהי איבה לא ברורה לבחורות שהיו איתו לפניי ואחריי (אני מקווה מאוד שלא היו כאלה שהיו באמצע) ואולי זה מסביר את האקסית ההיא ששנאה אותי והביטה בי תמיד בעיניים שורפות (בחיי שזה הרגיש כמו עיגול אדום קטן של לייזר), למרות שמעולם לא החלפנו מילה ולולא הסיטואציה, יכול להיות שהיינו יכולות להתחבר.
משחקי האגו בין אקסיות של אותו בחור והשנאה העזה בעיניים יכולים להסתכם בסופו של דבר בשיחה קצרה והבנה הדדית שהבחורה מולך היא ממש אחלה. שיחות כאלה גם לרוב ייגמרו בצחוק מרושע על הבחור ועל הפדיחות שהיו לו עם כל אחת מהשתיים. בכל זאת מכנה משותף עסיסי ביותר.
הנסיעה באוטובוס פרודוקטיבית יותר מהרגיל, אני מהרהרת. אני קמה לקראת התחנה שלי ושמה לב שהשובבה קמה גם. אותה תחנה, עובדות ממש קרוב. נהג האוטובוס בולם ואני עפה קדימה ונתקלת בה מאחור בחוזקה. "סליחה" אני מסננת בעודי יורדת לתחנה, "למרות שנראה לי שאת אוהבת את זה".
מוכנה לקרב חתולות!
// לילך דהן